ובזה נראה לפענ"ד מה שחידש המהרי"ט דשטר הוה כחזקה כמ"ש בחלק חו"מ סי' כ"ז ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו דכל שיש לו שטר הוה כחזקה שיש עמה טענה והרי מה דצריך שיחזיק יום אחד הוא כדי שיהיה חזקה שיש עמה טענה וכמ"ש ודוק היטב כי זה ברור כשמש לפענ"ד ואין ספר נ"מ ת"י להעתיק לשונו ומ"ש ס"ק כ"ב שם להקשות דנטעון להשוכרים בהך דאנן אגרינן מיניה ופריך הש"ס הא הו"ל נוגעין בעדות והקשה לטעון להשוכרים שלפירות ירד המשכיר דאם הי' טוען לפירות ירדתי נאמן ל"ק לפע"ד דהא אין טוענין לשוכר כמ"ש המבי"ט ובלא"ה ל"ק דהא הא דנאמן לטעון לפירות ירדתי הוא משום דלא חציף אינש לירד לפירות שדה חבירו וא"כ איך אפשר למטען להם דבר שלא היה נאמן רק מחמת דלא חציף ודלמא באמת משום דלא חציף לכך לא ירד בעצמו לפירות ושכרו לאחרים והם לא ידעו דבר ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.