שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ג (ט׳)

שוב ראיתי בחידושי שכתבתי זה שנים רבות על הר"ן הנ"ל והשבתי תכ"ד כמ"ש כאן. ומה שהקשה הגאון מוהרמ"ס שם בשם הרב השואל שם על דברת הט"ז סי' ר"כ סי"ט לחלק בין אם תהי' באיסור כל ימיה שוב אין חשש שמא תעבור משא"כ בקונם עד הפסח שאז מה שעברה עברה ויש לחוש שתעבור ומה שעבר עבר וע"ז הקשה דא"כ מ"פ הר"ן בדף ע"ט ובשבועות שם מקונם פירות העולם עלי אם ארחץ דשם תאסור לעולם לפענ"ד יש ליישב בדרך נאות דהנה לכאורה משמע דאסרה סתם פירות עולם עליה והוה כאילו אסרה כל פירות עולם עליה דהרי לא בררה איזה מהפירות נאסר עלי' וא"כ שוב נאסרה בכל פירות עלי והנה התוס' בגיטין דף ל"ה כתבו דאף באמרה כל פירות עליה חל הנדר אף דא"א לקיימו דנדרים חלין אף בדבר שאין בידו לקיים רק שמכין אותו וישן לאלתר ולכך אין מדירין אותה מכל הפירות שאז שוב לא תחוש דאינה עומדת כל ימיה באיסור ע"ש ומעתה שפיר הקשה הר"ן דאם כן גם בתנאה לא תזדהר דהרי נאסרה בכל הפירות וזה דבר שא"א לקיים ואף דהר"ן בגיטין גבי נודרת מכל הפירות כתב דל"ג לה אפשר דכאן לא ס"ל כן וגם באמת דברי הר"ן תמוהין שם כמו שהארכתי בחידושי להלכות שבועות סי' רל"ז ועכ"פ קושייתו יש לו מקום לשיטת התוס' וסייעתם ודוק. אמנם אי קשיא הא קשיא לשיטת הר"ן דכתב דבאומרת קונם פירות עולם עלי אם ארחץ אין פירות עולם נאסר אלא לאחר שתרחוץ א"כ מה קאמר הש"ס דלמה לה הפרה דמשמע דהיה יכול להפר רק שאין צריכה הפרה ואמאי לא מקשה טפי דאיך יכול להפר כ"ז שלא תרחץ והא בדבר שתלוי במעשה א"י להפר עד שלא חל כמבואר ביו"ד סי' רל"ד סכ"ח בהג"ה ואף לפמ"ש הש"ך שם ס"ק מ"ה בשם רבינו ירוחם וכן בשם הר"ן בנדרים דף פ' בסוגיא הלז שם שכתב בשם רבינו יונה ז"ל דהקשה בהא דפריך הש"ס למה לה הפרה לא תרחץ ולא תאסור דהא יכול להפר לרבנן אף שלא חל הנדר ומחלק דכי אמרינן דיכול להפר אף בלא חל הנדר היינו בדבר שא"א להנצל שלא יהיה עינוי נפש או דבר שבינו לבינה אבל כל שאפשר לה להנצל א"י להפר קודם וא"כ מה פריך הש"ס למה לה הפרה טפי היה לו להקשות דהא לא חל מקודם רק לאחר שתרחץ וא"י להפר בדבר שאינו עינוי נפש. הן אמת דגוף קושית הר"ן בשם רבינו יונה לא זכיתי להבין דכפי הנראה מרש"י והרא"ש שם דעיקר קושית הש"ס דאיך יכול להפר כיון דאפשר שלא תרחוץ ולא תאסר אין זה מקרי נדרי עינוי נפש וא"כ מה מקשה דהא יכול להפר אף שלא חל הנדר אכתי אמאי יכול להפר כלל דהא לא הוה נדרי עינוי נפש דרחיצה לא הוה עינוי נפש וצ"ל דרבינו יונה לא פירש כן קושית הש"ס רק דהכי מקשה דאיך יכול להפר הא לא חל הנדר עדיין וא"כ שוב אין קושיא כלל על הר"ן דבאמת זהו גופא קושיית הש"ס דכל שאפשר לה שלא לרחוץ ועיקר הנדר חל לאחר הרחיצה א"כ א"י להפר קודם שחל הנדר וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הר"ן שהקשה דהא בתנאה לא מזדהר אינש וא"כ תאסר תיכף ברחיצה וכבר כתבתי קושית הגאון מוהרמ"ס דהא בכה"ג דאיסור עלי' אף לאחר שתעבור מזדהרה בתנאה וא"כ לכך לא נאסרה השתא בפירי דבודאי לא תעבור על תנאה דאז תאסר לעולם.