שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ג (ג׳)

והנה נשאלתי מהרב מוה' יעקב כהנא מראווא במ"ש הר"ן בנדרים דף ס"ה לדחות ראיית ר"ת דכתב דאם הדיר הנאה מחבירו בדיעבד מועיל להתירו שלא בפניו דהיינו שאם התירו מותר והביא מהא דאמר וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והרי נדרה לטובת היתומים וע"כ דבדיעבד מועיל וע"ז כתב הר"ן דהאי דגיטין לאו ראיה הוא דנדר אלמנה מכיון שנדרה מה תועלת יש ליתומים באיסור פירותיה וע"ז תמה דהא טובה גדולה יש להם דאם לא יועיל היתר תצטרך להחזיר להיתומים מעות הכתובה שלקחה כי הדירה שאם נטלה כתובתה כבר תאסור בכל פירות שבעולם וא"כ נעשה הנדר לטובתם ואמר שנשאל בזה. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דהכוונה הוא דבגוף האיסור מהפירות אין להיתומים תועלת בנדרה רק שעל ידי זה תצמח טובה להם שתשיב להם הכתובה זה לא נקרא נודר לטובת חבירו אבל זה דחוק. וראיתי בחידושי גיטין לרמב"ן ז"ל שכתב גם כן כדברים האלו שכתב והוסיף בהם דברים שכיון שנשבעה נשבעה ואפילו אם תשיב להם הממון איסורה במקומה עומדת אבל לא זכיתי להבין דברי קדשו דנהי דהיא עשתה איסור שעכ"פ לקחה כתובתה שנית בגזל אבל מ"מ ע"י הנדר דחמיר לה תצטרך להשיב הממון וא"כ מגיע להם טובה ועוד דעכ"פ על הנדר לא תעבור כשתשיב הכתובה ואיסור גזל באמת עברה אבל עיקר אנו דנין על הנדר ובפרט בגוף הנדר ע"כ משום ספק מלוה ישנה דאל"כ נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וע"כ משום ספק מלוה ישנה ויפרשו מאיסור שבועה דליתא בחזרה וא"כ מהראוי שלא להיות מועיל ההיתר אף בדיעבד דאל"כ אכתי תוכל לפרוש אף לאחר שתדור ותתסר עצמה שלא בפניו ואף דלכתחלה אין להתיר מ"מ הא הש"ס מקשה ודלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה אלמא דחיישינן לזה ושוב מה מועיל הנדר שלה. שוב ראיתי שכוונת הרמב"ן והר"ן באופן אחר דשאני כל מודר הנאה או נשבע להנאת חבירו שגוף הנדר הוא לתועלתו עד"מ שנדר לו שלא לפרוד מעמו כדרך שנדר משה ליתרו שלא לפרוד ממנו או לעשות לו טובה ובזה שפיר אי אפשר להתיר אותו הנדר בלי ידיעת חבירו אבל כאן עיקר הנדר היה לקנס דאם גבתה הכתובה תאסור בפירות ונמצא שאם באמת עברה על הנדר מה שעברה עברה והנדר של הפירות לא מעלין לענין זה שמ"מ גבתה באיסור נמצא שהאיסור של הנדר לא היה לטובת היתומים דמה אכפת להם אם תאסור או לא עיקר כוונתם היה שלא תגבה הכתובה שלא כדת ועל זה עברה וממילא נאסרה על ידי נדרה בפירות ואף שאם תשיב לא תעבור על הנדר מה אכפת להם אם תעבור או לא הבזה ישלימו נזקם בפרעון הכתובה וגם אם תשיב להם הנדר שלא גבתה עברה ונדרה ונשבעה לשקר ואף שעי"ז שלא תרצה לעבור על נדרה על ידי זה יגיע להם טובה זה אינו בכל המודר הנאה לטובת חבירו ושאני כל הני כגון צדקיהו ומשה שנשבעו שלא לפרוד או שלא יגלה וזה היה לטובת חבירו אבל כאן היא נדרה שלא גבתה כתובתה והרי גבתה כתובתה כבר וגבתה שנית שלא כדת ובעת שנדרה נאסרה בפירות העולם ומה טובת חבירו היה בנדרה מה בצע ליתומים במה שנאסרה כל שלא שבה מטענתה ובשלמא שם היה נדר על העתיד שלא יפרדו ושלא יגלו א"כ כל שנשבעו לטובת חבריהם הרי זו סבה שיגיע לו תועלת שעל ידי זה לא יעברו אבל כאן כבר עברה וקבלה כתובתה וכבר נאסרה בפירות העולם ואף שתשיב לא תתקן מה שכבר קבלה הכתובה באיסור ואיסורה במקומה עומדת וז"ב לפענ"ד ודוק ומה שרצה הרב מוהר"י הנ"ל ליישב דברי הר"ן דכוונתו דאף בלא נשאת ניחוש שמא תנשא לבעל ותיזול לחכם שיתיר לה ואז אין תועלת ליתומים בזה שכבר הכניסה הכל לבעלה ואין מקום להיתומים לגבות ואם כן שוב תוכל להתירה הנה מלבד שאין לשון הרמב"ן והר"ן מורה כן אף גם דהרי מה שלקחה כתובתה שנית בגזל זה מחוייבת להחזיר אף אחר שנשאת כמבואר באהע"ז סי' צ"א ס"ה בהג"ה דמה שלקחה המותר על הכתובה אף מהמטלטלין שהכניסה לו מחוייב הבעל להחזיר כמבואר בסוף הסעיף שם וע"כ אין מקום לדבריו בפרט בדבר שנדרה שלא גבתה ועברה על נדרה דזה בודאי יש לו קול ופרסום. והנה בהא דפריך הש"ס וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה קשה לי טובא דהא באמת יקשה האיך נתיב לה בלא חרטה דמעיקרא דהא אם לא נדרה לא היה נותנים לה הכתובה וא"כ ע"כ לא היה לה חרטה דמעיקרא דשוב יקשה האיך מתירין לה בלא חרטה דמעיקרא וצ"ל כמ"ש בשו"ת המיוחסות לרמב"ן דכל דאין הנדר מחמת עצמו כ"א שאסרה בפירות כדי שתגבה כתובתה וכן הכהן כדי שיעבוד עבודה א"כ בחרטה דהשתא סגי ע"ש בסי' רנ"ה. ולפי זה קשה לי במה דמשני קסבר צריך לפרוט הנדר ופירש"י דצריכה לפרט ליתומים נדרה וכך נדרה אם נהנתי מכתובתי תאסור בפירות ולפי זה להס"ד דאין צריך לפרט הנדר א"כ ע"כ דחיישינן שמא עכ"פ לא תפרט הסבה ממה נדרה ושוב לא יהיה לה חרטה דמעיקרא ואיך יפר דא"ל דהנדר אינו מחמת עצמו דהא להחכם צריכה להעלים זאת שתאמר לו סתם שנדרה מפירות ובפרט לפמ"ש התוס' בעירוכין שאף למ"ד צריך לפרט הנדר א"צ לפרט הסבה שנדר רק הלשון שאמר וא"כ למ"ד א"צ לפרט אף הלשון א"צ שיאמר וא"כ כל שתבא לחכם ותאמר סתם שנדרה מפירות לא יתיר לה דהא צריכה חרטה דמעיקרא ואף דנימא דחיישינן שמא תגיד לו שיש לה חרטה דמעיקרא דא"כ אין התחלה לראית הרשב"א וע"כ דלזה ל"ח דגם אם תשקר לו מה תועיל הא החכם לא היה מתיר בלי חרטה דמעיקרא באמת ואף דבאמת בכאן א"צ חרטה דמעיקרא הא ממנ"פ אם היה החכם יודע הסיבה שוב לא היה חרטה כלל וא"כ ממנ"פ לא מועיל התרת חכם והוא קושיא גדולה לכאורה. וראיתי בהפלאה בק"א סי' צ"ו ס"ק כ"ט דהקשה ג"כ דאין לה פתח חרטה והוא קושית הרשב"א הנ"ל וכתב כיון דע"כ משום חשש ספק מלוה ישנה הוא נודרת וכל שיש לה מקום לחזור באם תזכור שאין לה מלוה ישנה א"כ זה גופא הפתח חרטה שאם היתה יודעת שלא היה לה מלוה לא היתה נודרת. ובאמת אף שדבר חכמה אמר אבל קשה דלהס"ד דלא תאמר כלל הענין מה פתח חרטה שייך בזה אם יבין הענין שוב לא יתיר לה כלל. אמנם נראה דלפמ"ש התוס' דאינה חוששת רק בנדר שתכשל כל ימיה באיסור א"כ יש לומר דחיישינן שמא באמת תעבור על נדרה בפעם אחת ואז יוכל להתיר אף בלא חרטה דמעיקרא על ידי הפתח בגוף הנדר כגון שיאמרו לו אילו היית יודע שתעבור על נדרך לא היית נודר והוא משיב הן וזה הוי פתח ומועיל אף בלא חרטה כמבואר סי' רכ"ח ס"ו ועכ"פ בחרטה דהשתא עם פתח ודאי מועיל אף למי שמצריך שם פתח וחרטה דהפתח השוה להחרטה ועיין ט"ז ס"ק י' י"א שם וא"כ עכ"פ חרטה דהשתא סגי בזה דהא אינו רק קנס ואף דהחכם לא ידע הא באמת הוא יתיר על ידי פתח וחרטה דהשתא. ובזה נראה לפע"ד הא דפריך אח"כ גבי כהן ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת א"צ לפרט הנדר ניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ותמהו התוס' דמאי אצטריך הש"ס להביא הך דתני לה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם שם לא היה חרטה וכתב הרשב"א ג"כ דגם שם כיון שאין הנדר מחמת עצמו בחרטה דהשתא סגי ולפי זה אם לא יפרוט הנדר שוב לא יתיר לו ע"ז אמר דתני נודר ועובד יורד ומגרש וא"כ יוכל להגיד לחכם שנדר לגרש אשה זאת ולא יעבוד במקדש והוא כבר עבד ועבר על נדרו יתיר לו אף שלא יגיד שעל נשים פסולות הוא נודר וז"ב: