ולפמ"ש אתי שפיר דממ"נ מקשה הר"ן דא"כ למה לא יכול להפר עכשיו אף דלא חל הנדר וא"ל כיון דאפשר לה שלא תרחוץ א"י להפר קודם שיחול דזה אינו דכיון דבתנאה לא מזדהר אינש ואז תאסור לעולם אם כן שוב הוה כא"א להנצל שלא יהיה דבר שבינו לבינה או עינוי נפש דהא בתנאה לא מזדהר וא"ל דכאן תזהר היטב כדי שלא תאסר דז"א דאדרבא אם לא תזהר שוב יכול להפר לה תיכף ושוב לא איכפת לה בתנאי דהא בעלה מיפר לה וא"כ אדרבא נאסרה שלא תאכל פירות לעולם כיון דבתנאה לא מזדהר אינש ושוב יכול להפר תיכף ודוק היטב כי חריף הוא אף שיש לפקפק קצת הדברים נאמרו במועצות ודעת ת"ל. והנה במה שהקשו בתוס' ישנים דאיך חל הנדר שאמר קונם שאת נהנית לי הא כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה לכאורה תמוה לפענ"ד דהרי בהא דאמרו בריש המדיר את אשתו מלהנות לו עד שלשים יום יעמיר פרנס ופריך הש"ס וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ומסיק הש"ס דמיירי בא"ל צאי מע"י במזונותיך ופרנס צריך על דברים קטנים ועד האידנא מצי מגלגלא בהדי' והאידנא דאדר' ל"מ מגלגל ולפ"ז יש לומר דגם כאן מיירי באומר לה צאי מע"י ואסרה רק בהנאת דברים קטנים ואף דצריך להעמיד פרנס משום דל"מ מגלגל כאן לא שייך זאת ולא תלך ולא תאסר בדברים קטנים ואין כאן שעבוד וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ג (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.