שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ב (ו׳)

ולפ"ז צ"ל דמ"ש רשב"ג הטעם כדי שלא יהי' בנות ישראל עגונות היינו משום דגם מה שתקנו ע"ח בגט הוא ג"כ משום תקנת עגונות דזימנין דמיית לה ע"מ וא"כ ה"ה דתקנו להיפך דיהיה מותר לקרע להם כדי שלא יהי' בנות ישראל עגונות וז"ב. שוב ראיתי בספר ישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' ק"ל ס"ק ט' שהקשה דל"ל לרשב"ג הטעם משום תקנת עגונות הא לרשב"ג דמחלק בין גיטין לשאר שטרות דבגיטין הלכה כר"א א"כ שייך טעמו של הרמב"ם ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מ"ט דמחלק בין שיחרור לגט דהא כשם דהלכה כר"א בגט ה"ה בשחרור ונשאלתי בזה מהרב החריף אבד"ק זאמישטץ בע"ח ושמו מוה' משה ני'. ולפמ"ש י"ל דדוקא בגט דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לה משא"כ בשחרור וכמ"ש. מיהו גוף הקושיא ל"ק דתקנת עגונות הוא עצמו הטעם דהצריכו ע"ח וממילא אינו רק חומרא בעלמא כדי שלא תתעגן וא"כ ממילא הקלו שיהיה סגי במקרעין להם כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות וכמ"ש ודו"ק היטב. והנה בהא דכתבו התוס' בגיטין בכתובות שם דף צ"ד ד"ה לימא לשיטת ר"י דכל שאינו מוכח מתוך השטר ועידי חתימה מי נכתב קודם הו"ל לר"מ אינו מוכח מתוכו ול"מ והביאו ראיה מהא דקאמר בגיטין דף כ"ד דלר"מ בעינן מוכח מתוכו ראיתי בחידושי למהרי"ט שם שהקשה דלפ"ז כל שלא מוכח מתוך השטר ואין כותבין שעות א"ה כל היום יהי' יכול לחזור בו ולפ"ז בגט ביומי' אם מת בו ביום לא הוה גט וצריך שיחלוץ לה יבמה וזה א"א דכל מה דבעי ר"מ מוכח מתוכו היינו שיהיה ספר כריתות ויהיה ניכר איזה אשה מגרש אבל כל שנודע איזה אשה מגרש אף שלא מוכח הזמן החתימה הא זמן בגיטין אינו רק מדרבנן והרי ג' גיטין כשרים וחד מינייהו אין בו זמן ע"ש והנה בשאר שטרות פשיטא דאינו גובה רק מיום המחרת ויכול לחזור בו ועיין ברמב"ן ור"ן בסוף גיטין גבי הלכה כר"א בגיטין שהאריכו בזה. אמנם מ"ש המהרי"ט דגם בגט יהי' יוכל לחזור בו. לפענ"ד זה בזה תליא כיון דמה"ת א"צ זמן בגט שוב לא שייך לומר שאינו מוכח מתוכו וע"כ לא כתבו התוס' דבעי מוכח מתוכו רק במה שנ"מ לענין לקוחות וכדומה אבל בגט לא שייך זאת. תדע דאל"כ הי' צריך זמן מה"ת וצ"ע בזה. והנה התוס' כתובות נ"ה ע"ב ד"ה שאם הקשו דשמואל אית לי' שודא ולרב חלוקה ולא שודא והיינו דרב לא אזיל בתר אומדנא ושמואל אזיל בתר אומדנא ואילו התם שמענו דרב אזיל בתר אומדנא. ולפענ"ד נראה דלפמ"ש מהרי"ק בשורש קכ"ט דאומדנא בד"מ לא אמרינן רק אם אין ספק על גוף הקנין רק שאנו חוקרין דעתו על מה כתב כמו אומדנא דראב"ע דלא כתב לה רק ע"מ לכנסה אבל בספק על גוף הדבר לא שייך אומדנא ולפ"ז י"ל דרב באמת ס"ל אומדנא דשם אין הספק על גוף הקנין רק דאמרינן דארכביה אתרי ריכשי וא"כ רצונו לאלים הקנין שרצה להרכיבו על שתי הכחות אבל שם אנו אומדין למי הקנה שפיר לא אמרינן אומדנא.