שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ב (ג׳)

והנה גם לשיטת ר"ת דהוא מטעם הפקר ב"ד נראה לפענ"ד דיש מקום לומר דיחזור ולא שייך בזה קם דינא דכל הטעם של השודא לשיטתם הוא בשביל דא"א למיקם עלה דמלתא אמרינן דשמא אתרמי לאותו שזכה אבל בבאו עדים אח"כ דודאי נתגלה השקר אולי יוכלו לחזור ובפרט לשיטת הרא"ש והטור באהע"ז סי' קס"ג דענין קם דינא אינו דבר ברור רק משום ספק אתינן עלה ועיין ב"ש שם ס"ק ח' א"כ פשיטא דאין ספק מוציא מידי ודאי של העדים והוה הפקר בטעות. ובזה נראה לפענ"ד הטעם מה שחילק ר"ת בין מכר לב"ח משום דבמכר עכ"פ בעוד שלא באו עדים להעיד יש לומר דהפקירם הפקר דאולי השני שקר לגמרי ואתרמי לאותו שזכה אבל כל היכא דיש לומר דשניהם אמת א"כ איך יפקירו ודלמא מפסידין בידים וא"ל דהא אם יודע הדבר לא יפסדו ויחזרו ויוציאו מהם דהא במקרקעי הוא דאמרינן שודא. אך זה אינו דהא בב"ח יש פסידא במה שלא גבה תיכף וכל עיקר מה דנתקן לגבות ממשועבדים משום נעילת דלת ובכתובה משום חינא הוא לענין קדימת הזמן והשעבוד וא"כ לכך לא אמרו שודא שזה גופא הפסד לזה האחרון ובזה יבאו דברי התוס' על נכון במ"ש בתחלה הטעם דבב"ח יוכל להיות שניהם אמת ואח"כ בסוף הדיבור כתבו משום דיש הפסד ושייך נעילת דלת וכבר התעורר בזה בפני יהושע ע"ש ולפמ"ש דא ודא אחת היא דמשום פסידא לא שייך לומר שודא בדבר שיכול להיות שניהם אחד ודו"ק היטב. עוד היה נראה לפענ"ד דלפי מה דאמרו בב"מ דף ק"י דכל דאיכא למיקם עלה דמילתא אטרוחי בי דינא לא מטרחינן וא"כ כל שיוכל להגלות ולהוודע שוב לא שייך שודא דשמא יתברר ע"י עדים שלזה הקנה ולפ"ז הי' קשה דאיך אמרו דרב כר"מ ושמואל כר"א אדרבא איפכא מסתברא דלר"מ דא"א להתברר בשום אופן דע"ח כרתי וא"כ שוב א"א להוודע כלל וכמ"ש רש"י שייך שודא משא"כ לר"א דיוכל להתברר הדבר לא שייך שודא פן יוודע להיפך. אך זה אינו דכל הטעם הוא משום דאטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן והיינו דמניחין הדבר כמו שהיה וזה שייך שם דעכ"פ היא בחזקת אוכליהן אבל כאן דבאין לגבות וא"כ בין דנימא חולקין או שודא ע"כ צריך הב"ד להורות בזה ולעשות מעשה אם לחלוק או לעשות שודא ובין כך ובין כך יש לחוש שמא יבואו עדים ויצטרכו לחזור ושוב לא שייך אטרוחי בי דינא תרי זימני.