שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (ח׳)

ובזה יש ליישב קושיית התוס' דלכך ל"פ אם נימא מעות קונות יקשה סיפא למה לי משיכה. ולפמ"ש יש ליישב דאם נימא דמעות קונות ושוב כבר נעשה ע"ז של ישראל מיד כשנתן המעות א"כ הו"א דכל שמשך וגלי אדעתא דלא רצה לקנות בכסף רק במשיכה אבל ע"ז של ישראל נעשה כבר ע"י המעות דעכ"פ נעשה הפקר דמשנתן המעות נסתלק לי' העכו"ם ובזה בודאי זכה בו הישראל ואף לשיטת אא"ז הב"ח באו"ח סי' תקפ"ו כל שהוא הפקר ודאי מקרי ע"ז של ישראל ושוב כשהוא רצה לקנות ע"י משיכה שוב בטל כל הקנין לזה קמ"ל רבותא דאמרינן דכבר קנה במעות והמשיכה לא עשה בשביל לבטל הקנין של המעות וא"כ רבותא קמ"ל וזהו שם דלא ידעינן מקרא אבל למ"ד דמעות קונות בעכו"ם ולא משיכה וא"כ שוב לא שייך לומר דבטל הקנין של משיכה קנין תורה של מעות ועיין בב"י חו"מ סי' רס"ח ושפיר קשה למה לי משיכה ולא שייך רבותא ודו"ק היטב כי יש להאריך על כל קוץ וקוץ ות"ל הוא חריף ונעים ונחמד. וראיתי בספר שערי משפט ח"ב סי' קצ"ח בהא דמבואר דמשיכה בדבר שדרכו להגביה דלא קנה שכתב דמשמע דאף שנתן מעות כל שמשך בדבר שדרכו להגביה ל"מ וכן משמע מרמב"ם פ"ג ממכירה ה"ד שכתב שהלוקח מטלטלין אעפ"י שנתן כל המעות יכול לחזור בו וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה או עד שימשוך דבר שאין דרכו בהגבהה ומשמע הא דבר שדרכו בהגבהה לא וע"ז הקשה דלקני במעות דהא כל הטעם דאינו קונה במעות דחז"ל עקרו הקנין משום שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלייה וכאן כל שמשך לסימטא דהא הם ברשות לוקח ויכול להצילם מידי דהוה אם ביתו של לוקח מושכר למוכר דמעות קונה דיש לו רשות בו וכבר כתבו התוס' דלכך לא תקנו מעות ומשיכה דא"כ יאמר הלוקח נשרפו חטך בעליה (וא"כ עכ"פ המוכר ללוקח ודאי לא יוכל לטעון דעכ"פ ימשכם לסימטא אבל להיפך חשו שמא יאמר נשרפו חטך דשמא הלוקח ימשך לביתו ממש כצ"ל בכוונת קושייתו) והיא קושיא גדולה ונדחק בזה. והנראה בזה דהנה בסי' רס"ח ס"א מבואר דאם ראה את המציאה ונפל עליה אם הוא במקום שארבע אמות קנה קנה ולא גרע משום דנפל עליה ע"ש דלא כי"ח ומבואר שם בב"י דזה דוקא בקנין דרבנן אבל בקנין דאורייתא אף הי"ח מודו דלא מבטל ליה אף שגלה דעתו על קנין אחרת. ומצאתי במלמ"ל שכתב בפ"ב ממתנה ה"ט במ"ש הרמ"ה דאם היו הלבנים של גר אף שהגביה הראשון לא קנה כיון שלא כוון לקנותם אלא ע"י בנין והקשה המלמ"ל דהא הרמ"ה פסק דאף בקנין דרבנן ל"מ לבטל קנין של תורה וכתב דש"ה דבשעה שיש לו ד"א כוון לקנות אף דאין דעתו לקנות בארבע אמות מ"מ עכ"פ כיון לקנות באותה שעה אבל הכא בשעה שכיון לקנות אין כאן הגבהה ובעת שהגביה לא כיון לקנות כ"א על ידי קנין הבנין ע"ש ולפ"ז אף אנן נאמר דהרי במעות לא קני כלל דחז"ל עקרו לקנין כסף רק דכל שמשך אח"כ קנה למפרע על ידי כסף דלא שייך תקנת חז"ל שמא יאמרו ולפי זה כל דבשעת הקנין לא קנה ונתכוין לקנות על ידי המשיכה ובמשיכה לא קני שוב לא קנה למפרע על ידי כסף וזה ברור.