שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (ו׳)

ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' שהקשו דהאיך אמרינן אי ס"ד משיכה בנכרי קונה אמאי יחזיר ותקשי להיפך דאי נימא מעות קונות למה לי נתן מעות ומשך וכן פריך בבכורות דף י"ג דאי ס"ד מעות קונות ל"ל משך והוא תימה רבה. ולפמ"ש יש ליישב בדרך נחמד דהנה כבר נודע מחלוקת הסמ"ע והט"ז בסי' ק"ץ אי כסף שקונה בקרקע אי הוי כסף קנין או כסף שווי ועמ"ש על גליון הט"ז שלי גם בק"א לה"פ בקונטרס לקניינים הארכתי בזה ולפ"ז במטלטלין לר"י דמעות קונות יש להסתפק אי הוי קנין או מתורת דמי שווי. ולפענ"ד נראה דתלוי בטעמים של מעות קונות דאי נימא כשיטת רש"י משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו אפשר דהוי מתורת קנין אבל לפמ"ש הנמוק"י דרוב הקניינים הם בכסף א"כ הם מתורת שווי דכן דרך למכור ולקנות ונותן כסף בעד החפץ וזה שווי המקח. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהנה בהא דאמרו בע"ז דף מ"ב גזירה דלמא מגבה לה ביאר הר"ן באלפסי שם דאף דאין זכיה בא"ה מכל מקום מועיל שיהיה מחויב לבערו והיינו דכיון דעד שלא קנה היה מועיל ביטול וקנייתו ואיסורו בא כאחת ומזה למד לחמץ בפסח וכ"כ הריטב"א בחידושיו ודעת הרשב"א בתשובה סי' קע"ח דמועיל זכייה בא"ה ועכ"פ כל שמגביה הם א"ה ואין להם דמים והנה כבר נודע מ"ש דהמקדש בא"ה דמקודשת לפי שאינו דמיו וביארו הרמב"ן והר"ן דאין זה החפץ שוה דמים ואינו נותן בעד החפץ והמעות או מתנה או גזל אבל אינו בעד החפץ רק בתורת מתנה ועיין מלמ"ל דאף שמכרו לעכו"ם אפ"ה אין דמיו לו ע"ש בפ"ה מאישות ה"ז שהאריך בזה ולפ"ז כאן דנתן מעות בעד גרוטאות ולא ידע שהם ע"ז א"כ שוב לא שייך לומר דהם דמי שווי ולפ"ז אם נימא דבעכו"ם ג"כ מעות קונות ומטעם שכל קניינו בכסף ועיין בב"ב דף נ"ד דפירשו דלכך עכו"ם מכי נתן לו מעות אסתלק דמצינו בנכרי קנין כסף ע"ש ולפ"ז יש לומר דלאמימר דאמר משיכה בנכרי קונה תדע דהני פרסאי משדרי ולא הדרי בהו א"כ יש לומר דכיון דיליף מסברא כפשטות הלשון ועיין בתוס' שם שכתבו דאין זה עיקר הטעם רק דכתבו דסבר כר"י אבל להס"ד י"ל דאמימר מצד הסברא אמר כן ולא מקרא דלעמיתך א"כ שפיר פריך אי משיכה בנכרי קונה אמאי יחזיר ולא שייך לומר דא"כ אי מעות קונות ל"ל תרווייהו נתן ומשך דז"א דיש לומר דגם מעות קונות ס"ל והיינו מצד הסברא דקונין בכסף וכמ"ש הנמוק"י גבי ישראל לר"י דמעות קונות ד"ת א"כ שוב יש לומר דלא מועיל נתינת מעות דל"ש שווי בא"ה ולא קנה ושוב צריך משיכה ולא פריך רק אם נימא משיכה קונה למה יחזיר אבל אם מעות קונות שפיר יש לומר דצריך תרווייהו אבל שם בבכורות דאזלינן לר"ל דס"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ודריש לעמיתך במשיכה ונכרי בכסף דשם הוא בודאי בתורת קנין וא"כ שוב שפיר פריך למה לי משיכה במעות סגי דלדידי' כסף קנין וקנין שייך ביה דעד שלא נקנה לו יש לו ביטול וכמ"ש הר"ן וקנייתו וזכייתו בא כאחת ושפיר שייך כסף קנין משא"כ אם נימא דהוא דמי שווי ומיושבים שתי הסוגיות ובזה מיושבים היטב דברי הרמב"ם שפסק בהלכות עכו"ם פ"ז דאם נתן מעות ולא משך או משך ולא נתן מעות יחזיר רק בנתן מעות ומשך יוליך הנאה לים המלח והקשה הלח"מ דהא בבכורות מקשה למ"ד בנכרי כסף קונה למה לי משך ומשני דמיירי שקיבל עליו לדון בדייני ישראל וכיון שרבינו פסק דבין במשיכה ובין בכסף קונה בנכרי א"כ היה צריך לבאר דמיירי בקיבל לדון בדין ישראל ולפמ"ש א"ש די"ל דרבינו ס"ל דהמעות הוא בתורת שווי ולא בתורת קנין וא"כ לכך יחזור משא"כ בנתן מעות ומשך ומשיכה כל שלא נתן מעות לא מתחזי כע"ז ביד ישראל כמ"ש רבא. ובזה מיושב מה שסיים הטור ביו"ד סי' קמ"ו דאם נתן מעות ומשך כבר נקנו לו והו"ל כאליל של ישראל ואין לו ביטול וכו' ותמה הט"ז שם ס"ק ד' דלמה הוסיף הטור הך. ולפמ"ש אתי שפיר דאף דגם נתן מעות ומשך לא היה לו לקנות דצריך הגבהה ולזה אמר דהגבהה ל"ש כאן דלא בא לרשותו דהו"ל אליל של ישראל ולא ס"ל כמ"ש הר"ן דיש לו זכייה בא"ה ובפרט לפי נוסחא הישינה בטור שם דרק מדרבנן גזרו שלא יועיל ביטול דלמא מגבה לה אבל מדאורייתא ל"ח ע"ש ועיין ב"ח שם א"כ אין ראיה דמועיל זכייה בא"ה ושוב ל"ש הגבהה וגם בפשיטות יש לומר בכוונת הטור דלכך מועיל משיכה אף דהוה קנין בא"ה דהרי נעשה אליל של ישראל ומשום דזכייה וקנייה בא כאחד וה"ה לענין שיהיה מועיל הקנייה ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק.