שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (ט״ו)

והנה בשנת תבר"ך ער"ח ניסן היה אצלי ד"ת במי שמכר לחבירו איזה עסק ויצא עליו עוררין וכבר נתן אדראהן שני מאות רייניש כסף וטרם שנכתב הקאנטראקט יצא עוררין. והנה מבואר בסימן רכ"ו ס"ה שיטת הרמב"ם דיכול לחזור בו אף שנתן מעות אמנם התוספת והרא"ש ס"ל דכל שנתן מעות א"י לחזור בו וע"ש בסמ"ע וש"ך ולפענ"ד אף להתוס' והרא"ש דוקא כשכבר נתן כל המעות אבל באם לא נתן כל המעות בודאי יכול לחזור בו וחילי דילי שהרי הרמב"ם כתב דהוה מום במקח והתוס' והרא"ש ס"ל כל שנתן המעות עד כמה מועיל חזרה וכי לעולם יוכל לחזור א"כ זהו כשנתן כל המעות אבל בלא נתן כל המעות א"כ דמי למ"ש המלמ"ל פט"ו ממכירה הנ"ל דיוכל לחזור בו אף שלא חזר תיכף וה"ה לענין זה כנלפענ"ד להשוות הדיעות שלא יהיו מחולקים כ"כ ודוק. ויש לעשות פשר ויבצעו תמימים וגם כיון שהמחבר והרמ"א השמיטו דברי הטור והרא"ש יש לסמוך על שיטת הרמב"ם ועיין בתומים בכללי הספיקות שכתב דדין שלא נזכר בטור וב"י אין לסמוך ע"ז וכאן שנזכר בב"י כיון שהמחבר והרמ"א השמיטו ע"כ שנראה להם דברי הרמב"ם עיקר אף שהסמ"ע והש"ך הביאו דעתם בכה"ג שלא נתן המעות יש לומר דמודו התוס' והרא"ש והשיעור דחזרה היא עד שיתן כל המעות ודוק.