שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ט (י״ד)

אמנם נראה דשם בשעת שקנה ועשה ממנו העומר היה נתקצה כלו וא"כ אף שבורר ממנו העומר מ"מ כלו נתקדש אבל שם בהדלקה מה שנותר שמן מהשיעור הדלקה לא נתקדש ואף דאין ברירה הא בדרבנן יש ברירה ובעומר הו"ל מדאורייתא ושייך אין ברירה אבל מה דאמר דלא תפס מה שאינו ראוי הוא תמוה ולא עוד דשם ודאי המותר אינו חזי שהרי המצוה היא רק הסלת המנופה ביותר ואפ"ה תפס בכלו ומכ"ש כאן דזה כמו זה כלו חזי רק שע"כ ניתותר חלק אחד ולמה לא היה תפיס בכלה וצע"ג וגם תמהני דשם ג"כ ר"מ מסתפק להו אי תפיס יותר ור"נ פשיטא ליה דלא תפיס ורק דהת"ק ס"ל דלא תפיס וכיון דבמשנה כאן סתם כר"נ ור"מ עכ"פ מסתפק א"כ פשיטא דקי"ל דתפוס בכלה וצע"ג. והנה בשנת תרי"ז אור ליום א' חנוכה נתתי לבי לעיין עוד בדברי הש"ס סוכה הנ"ל והנה ראיתי דיש ליישב קושית התוס' הנ"ל דבלא רב ספרא לא הו"מ להקשות כלל על הברייתא דבאמת בלי רב אחא דס"ל דתוקעין על כל מוסף ניחא מה דנדחה של שבת דהא יש ברייתא דובראשי חדשיכם דאין תוקעין על כל מוסף כמו דדחי הש"ס הך דרב אחא וא"כ ל"ק דלכך דוחה שיר של שבת דאל"כ הי' תוקעין על השיר והי' יותר תקיעות מכל ר"ח דחול אבל לרב אחא דבאמת ס"ל דתוקעין על כל מוסף א"כ שפיר פריך לימא דר"ח ושל שבת ובאמת יתקעו לכל אחת וכדפריך שם לעיל לענין ר"ה שחל להיות בשבת דיש שלשה מוספין ולכך ל"מ הש"ס פריך רק לר"א ולר"ס דאמר לקדם אבל באמת אומרים שניהם ואמאי לא לקדם של שבת וז"ב כשמש.