שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (י״ב)

אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בחידושי שבועות להר"י מג"ש שנדפסו באובן נדפס בסוף השיטה מהרב בעל נאמן שמואל והקשה על מה דקרי לי' הש"ס כאן מקח טעות והא מבואר דמקח שנעשה באיסור המקח קיים ולא נקרא מקח טעות. ובמחכ"ת הדברים פשוטים דשם המקח בעצמותו יש לו שווי רק שאסור בשביל רבית אמרינן בזה דאף דעבר אמימרא דרחמנא מכל מקום מועיל ואף דק"ל כרבא האריכו בזה הסמ"ע והש"ך סי' ר"ח לחלק אבל כאן אינו שוה כלום לגבי הלוקח ולגבי הלוקח הוה כמום במקח ואינו קיים המקח גם מצאתי שם שהרגיש במ"ש דלא שייך מי שפרע במקח שנעשה באיסור וגם קושית השערי משפט דהא אינו מפסיד רק חלק מהמקח ולפמ"ש ת"ל כל הדברים נכונים. ודרך אגב ארשום מה ששאל אותי החריף מוה' משה זאב מזוזה ני' בהא דפריך ר"פ השוכר את הפועל בע"ז דף ס"ב מהא דאמר לפועל צא ולקוט לי יום וכו' וע"ז הקשה דלפמ"ש התוס' בפרק האומנים דכל שנתן לו שכרו לפועל מקודם הו"ל כאילו רצה שיהיה שלו תיכף ויכול הפועל להוציאו ע"ש ובמחנה אפרים הלכות שכירות פועלים סי' ג' ולפ"ז הא בהקדים לו דינר כתב הרשב"א דהו"ל כבא עלי' אחר שנתן לה ואתננה מותר ועיין מח"א הלכות קנין מעות סי' י"ב ואם כן שוב יהיה שרי כיון שהקדים לו דינר. והשבתי דכיון שאמר בפירוש שילקוט בפירות שביעית והו"ל מקח שנעשה באיסור דכל שלא הי' קנין בודאי לאו כלום הוא ויכול להחזיר ושוב שכרו אסור דאינו רשאי להוציאו כיון דהמקח והפעולה בטילה ודוק: