שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (י׳)

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאלא מאי מעות קונות בעכו"ם א"כ למ"ל בסיפא משך ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבעכו"ם במעות קונה א"כ לרבותא נקט דאף דה"א דהמשיכה ביטל לקנין הראשון ע"ז קמ"ל כיון דבעכו"ם מעות קונות והוא נתן מעות קונה ול"ש דהמשיכה ביטל הקנין דהא ל"מ משיכה בזה ופשיטא דלא ביטל והא דפריך בבכורות ואי ס"ד מעות קונות משיכה למה לי היינו אם נימא דבישראל קונה מעות ונכרי במשיכה אם כן שוב בישראל מעכו"ם ודאי קונה במעות משיכה למה לי והא בישראל קונה במעות וא"ל דה"א דלבטל האי קנין של משיכה המעות דז"א דהא בישראל מעות קונות ומשיכה ל"מ כאן ואיך ס"ד דלבטל הקנין הגרוע הקנין הטוב של המעות והא דעד שלא נתן מעות משך יחזיר הוא שפיר כיון דבנכרי משיכה קונה ה"א דלא יחזור דאף דכאן ל"מ משיכה יקנה על ידי מעות שנתן אח"כ ושפיר ביטל את הראשון דהראשון היה קנין גרוע אבל בע"ז דקאי על משיכה בנכרי שפיר מקשה אמאי יחזיר דעכ"פ עשה אח"כ קנין מעות וכמ"ש וסיפא ל"ק וכמ"ש דשפיר צריך שניהם לרבותא ודוק היטב ועיין פ"ד דדמאי בתוס' חדשים ותמצא די"ל דלחומרא קונה משיכה אף במקום שדרכו להגביה ויש ליישב בזה הסוגיא וליישב קושית הגאון מראווא הנ"ל ודוק כי קצרתי. והנה התוס' בבכורות דף י"ג הקשו דהא איכא מי שפרע ואמאי יכול לחזור ולכאורה לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ר"ט דבמקח שנעשה באיסור לא שייך מי שפרע וא"כ כאן דהוה מקח הנעשה באיסור לא שייך מי שפרע כלל ולפענ"ד נראה דבר חדש דע"כ לא כתבו זאת רק בהוסיף במקח בשביל המתנת המעות דיש איסור על שניהם משום ריבית אבל כאן לגבי המוכר ליכא איסור כלל וא"כ לגבי' הלוקח עובר במי שפרע דמ"ל בזה שגבי הלוקח לא שייך מי שפרע מכל מקום לגבי המוכר מכר לו דבר ששוה ושוה מעות ומ"ל בזה מה שלגבי הלוקח אינו שוה ואף שקיבל עליו לדון בדיני ישראל היינו שהדין יהי' כמו בישראל אבל מכל מקום גוף החפץ שוה לגבי' שהוא עכו"ם יפה. אמנם נראה דלפמ"ש ר"ת בב"מ דף מ"ח דהיכא דמפסיד כל המקח לא שייך מי שפרע והוציא כן מהאי דזבין כתנא וירא מפחד אונסין שיגזלו ממנו דלא שייך מי שפרע והרי התם המוכר מכר לו דבר ששוה מעות בעצם רק שזה ירא שלא יגזלו ממנו ואפ"ה לא שייך מי שפרע כל שזה מפסיד כלו וע"כ משום דלא שייך מי שפרע רק במי שאינו רוצה לקיים דיבורו בשביל יוקרא וזולא אבל מי שמפסיד כלו ל"ש זאת ואם כן ה"ה בזה דעכ"פ זה מפסיד כל המעות ולא שייך מי שפרע אף שזה מכר לו דבר ששוה מעות מ"מ לגבי הלוקח אינו שוה ומפסיד כלו ובכה"ג לא תקנו מי שפרע וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי התוס' שכתבו דלר"ת א"ש ותמה בשערי משפט סי' ר"ד דממ"נ למאן אזלו אם להס"ד דלא הוה מקח טעות דסבר וקיבל א"כ שייך מי שפרע דהא סבר וקיבל ואף במפסיד כל המעות שייך מי שפרע דהא סבר וקיבל ואי קאי לפי המסקנא דהוה מקח טעות מ"מ קשה דגם לכל הדיעות שייך מי שפרע דדוקא במקח שבא לו הפסד לאחר שקנה ל"ש מי שפרע אבל במום במקח פשיטא דיכול לחזור ול"ש מי שפרע אף להחולקים על ר"ת והיא תימה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי כוונת התוס' דבשלמא לר"ת לא שייך מי שפרע אף שהמוכר מכר לו דבר ששוה מ"מ הוא מפסיד כלו אבל להחולקים על ר"ת דשייך מי שפרע אף שזה מפסיד כלו מ"מ הוא מכר לו דבר השוה ומ"ל להמוכר בפסידתו של זה א"כ ה"ה כאן ל"ש מי שפרע דניהו דלגבי הלוקח הוי פסידא אבל המוכר לא עשה איסור ולא מכר לו דבר שאינו שוה וז"ב כשמש. ומה שהקשה עוד שם דאכתי היאך שייך מי שפרע הא לא נפסד רק מקצתו דהרי מצא בה גרוטאות ע"ז אבל שאר הגרוטאות הן כשרות וא"כ לא נפסד הכל וא"כ אינו מפסיד כלו ובכה"ג שייך מי שפרע כמ"ש הסמ"ע ומחלק בין הוזל ובין שנחסר אבל נדחק בטעמו.