ודרך אגב אומר בהא דהקשו התוס' ישנים בכתובות דף מ' אמאי אצטריך קרא דאין עשה דכיבוד דוחה ל"ת דשבת דהא אי אמר לא בעינא אין חיוב על הבן לעבור. ולפענ"ד לק"מ דעיקר הכוונה דלא בעינא הוא דשם יש על הבועל עשה דולו תהיה לאשה אבל היא אינה רק רשות אם תרצה לישא אותו מצוה היא שישאנה אבל אינה מקיימת מ"ע ולכך אי אמרה לא בעינ' אינו עשה כלל אבל כאן באב כל שמצוה מקיים הבן המ"ע שצוה לו הקב"ה לכבד האב וגם האב מזכה לבן במצוה שמכבדו ומקיים על ידו מצוה לא שייך ענין לא בעינא ואף אם נימא דגם גבי כבוד דוקא הבן מקיים ולא האב מ"מ נראה לפענ"ד דעכ"פ בזה מיושב הא דאמרו בשבועות דף למ"ד האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף והקשו האחרונים דהא אי אמר לא בעינא ליכא עשה דהת"ח יכול למחול על כבודו. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ גם הת"ח נצטווה שלא יבזה כבודו דמשום כבוד התורה היא והרי אמרו למשניאי אהבו מות וא"כ לא שייך לא בעינא.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (י״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.