שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (י״ג)

אחר זמן רב שכתבתי זאת הגיע לידי ספר טורי אבן וראיתי בר"ה דף כ"ח ע"ב שכתב ג"כ ליישב הך קושיא של התוס' עירובין דף ק' הנ"ל דה"ט דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכתב דאף שב"ת אין עניינו למקדש דאכילת קדשים ומתן דמים הוא במקדש אפ"ה הל"ת שהוא במקדש אלים ואין עשה דוחה ובאמת שהריטב"א תירץ כן קושית התוס' אבל לפמ"ש בטעם הענין דאין עשה דוחה ל"ת א"כ ל"ש לזה ובאמת שהגאון כרכר הרבה בטעם הדבר למה אינו דוחה ל"ת שבמקדש דא"ל משום שהל"ת אלים דהא גם העשה אלים טפי מכל עשה דעלמא לפי שהוא במקדש ואפ"ה דחי וע"כ כתב דגזירת הכתוב הוא. ובאמת זה תימה רבה דמנ"ל לש"ס זאת וגם הא פליג עליו שם ואף אם נימא דל"פ מ"מ מנ"ל זאת לרבא ולפמ"ש אתי שפיר הכל מלתא בטעמא. ובזה ניחא מה שהאריך הגאון שם דע"כ עשה דמקדש דוחה ל"ת דעלמא. והביא ראיה משבת דף קל"ב דמביא ראיה דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט מדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וי"ט והשתא מה ראיה הא העשה דעולת חול היא עשה דמקדש ולכך לא דחי וע"כ דדחי. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו משום גריעותא דעשה שבמקדש לכך לא דחי זה לא מסתבר כלל דאדרבא כיון דעשה דמקדש בודאי ראוי שידחה ורק דכל שהוא במקדש א"כ כל שיש ל"ת ומקרי קדשים פסולים שוב ליכא עשה כלל וכמ"ש למעלה א"כ ל"ת דעלמא פשיטא דעשה דבמקדש דוחה. ומה שרצה שם הגאון לחדש דלכך לא דחי מתן ארבע משום דהוא עשה דישנו בשאלה משא"כ מתן אחת מיירי מבכור דליתא בשאלה. במחכת"ה אם כי האריך בחריפות ובקיאות להוכיח דישנו בשאלה אחר זריקת דמים זה דבר שא"א כמ"ש התוס' בכריתות דף י"ג וכן קיי"ל ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק. ומה שהקשה על דברת התוס' שנעלם מהם סוגיא ארוכה בשבועות כבר קדמו המהרש"א בשבועות דף כ"ז ובבה"ז שם ועיין שעה"מ הלכות שבועות מ"ש ליישב ולא בשביל שיש לו קושיא על התוס' יעתיק צור האמת ממקומו וגם הגאון סבל הרבה דוחקים לקיים שיטתו ופירושו כמו שיראה המעיין. וגם גוף דבריו לפענ"ד תמוהין דאטו בשביל שישנו בשאלה קיל העשה דא"כ עשה דפסח ועשה דתמורה לא לדחי ל"ת דקיל והרי בתמורה נתנו טעמים אחרים וע"כ משום דכל שהוא לא שאל מ"ע היא שיהיה פסח וכמו כן מתן ד'. ול"ד להא דאמרו ריש יבמות דעשה דנזיר קיל דישנו בשאלה משום דשם תואר הנזירות קיל דישנו בשאלה וכל דאינו מצוה בעצם רק שהוא נזר עצמו א"כ לא ידחה ל"ת דהא ישנו בשאלה אבל מ"ע דתורה שהתורה אמרה שכל שהוא קדש הוא כך וכך לא שייך לומר דישנו בשאלה דאז נשתנה ונעשה חול והתורה לא צותה רק אם יהיה קדש והקדושה לא נשתנה רק שזה הקרבן נשתנה מהיות קדש ונעשה חול אבל מכל מקום המצוה דמתן ד' לא נתבטל דמ"מ כשיביא קרבן בת מתן ד' יהי' מ"ע ליתן מתן ד' משא"כ בנזיר דכל שישנו בשאלה נתבטל המ"ע ואינו נזיר עוד. ובזה נראה לי מ"ש הרמב"ם הטעם משום דכל שנצטרע בטל העשה דקדוש יהיה ותמה הראב"ד דבש"ס אמרו משום דישנו בשאלה ובמק"א כתבתי הרבה בזה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דבטל העשה שייך לומר דישנו בשאלה ונתבטל מעליו תואר נזירות מכל וכל ובלא"ה כבר כתב הרשב"א ז"ל ח"ג סי' שמ"ג שכל מה שאמרו שם בריש יבמות דנזיר קיל שכן ישנו בשאלה אינו רק לדחויי בעלמא ולהלכה קיי"ל דכל דהוא עשה ול"ת לא דחי לה העשה אף דעשה ול"ת קיל שישנו בשאלה ע"ש שישב בזה דבריו שכתב דעשה דמצוה ל"ד עשה ול"ת דנדר ולכך נדרים חלים עד"מ והקשו אותו הא נדרים עשה ול"ת קיל דישנו בשאלה וכתב שזה דחייה בעלמא והשעה"מ פ"ג מנדרים כרכר בזה הרבה ליישב דברי הרשב"א והחינוך ולא העלה דבר ברור והנך רואה שמן הראשונים לא נעלם דבר ואנחנו לא נדע עכ"פ אין לדברי הט"א מקום כלל.