שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (י״א)

ולפ"ז זהו בכל מצות עשה שהמצוה מצד עצמה אבל כאן עיקר עשה דמצוה לאכול בשר קדשים וא"כ עיקר המצוה נצמח מחמת שהיא קדשים דבשר חולין לא היה מצוה כלל וכיון דיש ל"ת דהוה קדשים פסולים וא"כ גם הפסול בא מחמת שהיא קדשים ושם היתר מצטרף לאיסור דאינו רק בקדשים כדאמרו בפסחים דף מ"ה דחולין מקדשים לא גמרינן וא"כ גם הפסול הוא בשביל דבקדשים היתר מצטרף לאיסור והו"ל קדשים פסולים א"כ איך שייך לומר דעשה דוחה ל"ת דהא כל הטעם דהקב"ה חפץ שיקיימו המצות והרי עיקר העשה היא רק בשביל דהוה קדשים דבחולין ליכא עשה וקדשים פסולים לא צותה התורה שיאכל וא"כ איך ידחה עשה הל"ת שבמקדש וגם בעצם לא תשברו דהוא בפסח גופא דמצוה לאכול אמרה תורה שלא תשברו בו עצם א"כ בזה לא שייך עשה דוחה ל"ת דבאמת הל"ת חמור בעצמות' מעשה ורק דאם יקיים הל"ת עכ"פ לא יעשה בפועל מצות ד' וכל שגוף הל"ת הוא בשביל דבקדשים החמירה תורה שתפסל לא שייך דהעשה ידחה ל"ת וז"ב כשמש. ובזה י"ל דיש הבדל אם נאמר היתר מצטרף לאיסור או דיקדש אתי לטעם כעיקר דאם נאמר דיקדש אתי לטעם כעיקר וא"כ הא טעם כעיקר הוא בכל איסורים ג"כ וא"כ לא בשביל חומר קדשים הוא ואף דשיטת רש"י דטעם כעיקר אינו רק בקדשים הא לא קיי"ל בזה כרש"י ועיין חולין דף צ"ח בתוס' ובע"ז דף ס"ז וא"כ אינו רק סתם איסור ובזה שייך דהעשה ידחה הל"ת דהא הקב"ה חפץ שיקיים העשה בפועל ודוחה הל"ת אבל אם גוף הל"ת היא רק בקדשים בזה פשיטא דאין העשה דוחה ל"ת שבמקדש. ובזה י"ל דר"א דמשני דיקדש הו"ל עשה ול"ת גם הוא ס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש רק דהוא בא לשנויי אף אם נימא דיקדש אתי לטעם כעיקר כדמשמע בנזיר דף ל"ו וע"ז הוצרך משום דהו"ל עשה ול"ת אבל אם קאי על היתר מצטרף לאיסור דאינו רק בקדשים בזה שוב לא שייך דעשה דוחה ל"ת. ובזה מיושב קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל מהלברשטאט שהקשה בהא דאמרי בפסחים שם דרב אשי ס"ל דחטאת ונזיר הו"ל שני כתובים וקשה הא לר"א אצטריך יקדש דיהיה עשה ול"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דשם בפסחים דקאי הש"ס דיקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור וא"כ זה אינו רק בקדשים וא"כ בזה גם ר"א ס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וז"ב. ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש האחרונים להקשות בפסחים דף נ"ט דעשה דוחה העשה דהשלמה אף דהוה במקדש ולפמ"ש א"ש דמה ענינו זה לזה דשם העשה דהשלמה אינו ענין לאותו עשה ולמה לא ידחה העשה דחמור העשה דקיל ואינו ענין לשם דהל"ת היא בשביל הקדשים והעשה אינו רק בשביל דהוא קדשים. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו בתוס' עירובין דף ק' גבי נתנים במתן אחת דהקשו ליתי עשה ולדחי ל"ת והוא תמוה דהו"ל ל"ת שבמקדש ובאמת שבחידושי ריטב"א לעירובין תירץ כן קושית התוס' אבל קשה על התוס' דקארי לה מה קארי לה ולפמ"ש א"ש דשם הל"ת דבל תוסיף הוא לא בקדשים בלבד רק בכל איסורים וא"כ למה לא ידחה העשה אף דהל"ת כעת הוא במקדש מה עדיפותא דמקדש ואין ענינו להך דזבחים וז"ב שוב האיר ד' עיני ומצאתי במהרי"ק שורש קל"ט שהביא דגם בתוס' תירצו לקושייתם דהו"ל ל"ת שבמקדש וע"ז כתב שם וז"ל מיהו יש לדחות דל"ד דה"ט משום דל"ת שבמקדש חמור ולא נדחי מקמי' עשה אבל גבי בל תוסיף לא שייך שוב חומרא דשייך נמי בעלמא מכל מקום יש לומר כיון דהוה במקדש לא דחי הנה כפי הנראה כוונו לסברא זו שכתבתי ודחיהו ולפענ"ד העיקר כמ"ש לדחות וכפי מה שביארתי דבכה"ג לא שייך הסברא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ודוק היטב ועיין שעה"מ הלכות נדרים פ"ג מ"ש בזה ולפמ"ש מיושב הרבה קושיותיו ע"ש: