שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ט (ח׳)

עוד נראה לי דהנה טענו חטים והודה לו בשעורים דפטור הוא מטעם דהוה כתרתי הודאות דסתרי אהדדי וכמ"ש הרמב"ן הובא בקצה"ח סי' פ"ח ס"ק ט' ע"ש ולפ"ז הרי קי"ל דלענין מזונות נכסים בחזקת אלמנה קיימי כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ו ע"ב ולפ"ז הרי טעמא דשני הודאות דסתרי אהדדי דפטור משום דהמע"ה וכמ"ש הרשב"א בגיטין דף מ"ם ולפ"ז בשלמא כשהבעל לפנינו וטוען לא גרשתיך דנגד הבעל אין האשה מוחזקת א"כ שפיר הוה תרתי הודאות דסתרי ופטור הבעל אבל שם שאין הבעל לפנינו וא"כ האשה מוחזקת במזוני כמ"ש התוס' שם דמוכרת למזונות שלא בב"ד וא"כ כל שאינו בפנינו האשה מוחזקת בנכסים לענין מזונות וא"כ הודאתו שהודה במזונות שחייב לה הוא אלים יותר והוה כתפסה דמהמנא וא"כ הודאתו למזונות אלים יותר ושפיר חייב במזונות אף דהוה כטענו חטין והודה בשעורין. והנה בגוף דברי התוס' שכתבו דהו"ל טענו חטים והודה לו בשעורים לפמ"ש הטור סי' ס' דגם למחול א"י בדבר שא"ק א"כ מזונות דהוה דבר שא"ק א"כ לשיטת הפוסקים דמטעם מחילה אתינן עלה כאן לא שייך מחילה דהוה דבר שא"ק. ומיהו התוס' לא ס"ל כהרמב"ם בדבר שא"ק וא"ש. אמנם לפמ"ש הרמ"ה בטעם הדבר דפטור משעורים לפי שלא אמר אתם עדים וגם לא הודה בפני ב"ד יכול לומר משטה הייתי בך א"כ כאן שבפני ב"ד לא שייך זאת. הן אמת שהש"ך סי' פ"ח ס"ק י"ד תמה בזה על הסמ"ע דהא במודה לפני ב"ד מיירי כל הסוגיא. אך נראה כוונת הרמ"ה דהנה בח"מ סימן קמ"ו סכ"ד מבואר דאם אמר חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך דעת הרמב"ם דיכול לומר בפני ב"ד של אבותי שקנו מאבותיך והרר"י חולק מטעם דזה נתכוין לזכות א"ע ונתחייב מתוך טענתו ובכה"ג אפילו חוץ לב"ד לא יכול לטעון משטה ע"ש ולפ"ז צ"ב דאף חוץ לב"ד אמאי יוכל לטעון משטה דהא זה נתכוין לזכות. אך צ"ל דש"ה דא"א לזכות רק ע"י טענתו אבל כאן הי' יכול לכפור בשעורין ג"כ ולא שייך לומר שנתכוין לזכות ומתוך טענתו נתחייב וא"כ שפיר יוכל לטעון משטה הייתי בך ויש לי להאריך בזה בסוגיא שם ואכ"מ ולפ"ז גם כאן בשלמא כשזה בפנינו והיא טוענת שנתגרשה וזה טען לא גרשתיך שפיר הוה טענו בחטים והידה לו בשעורין דהי' יכול לפטור עצמו ולטעון גרשתיך ופרעתי לך הכתובה אבל כל שאינו כאן לא שייך לומר דאם היה כאן היה יכול לטעון לא גרשתיך ופטור משום טענו בחטים והודה לו בשעורים דזה אינו דכל הטעם דפטור משום דלא הוה הודאה גמורה דאף דנתחייב מתוך טענתו דנתכוין לזכות זה אינו דהיה יכול לפטור עצמו מכלם וא"כ כל הפטור שהיה יכול לטעון גרשתיך ופרעתי כלו וא"כ איך שייך לחוש שמא יטעון לא גרשתיך והא בלא גרשתיך שוב נתחייב מתוך טענתו וע"כ משום דהיה יכול לפטור עצמו בטענת גרשתיך וא"כ עכ"פ מתפרנסת עד כדי כתובתה דהא יש לה הכתובה ודוק היטב ומכ"ש אם נימא דזה גופא טעמא של הרמ"ה דאדרבא כיון דלא הוה הודאה גמורה רק שנתחייב מתוך טענתו שנתכוין לזכות ל"ח הודאה ויכול לטעון משטה אף שהודה בב"ד א"כ שוב היכא דליכא בפנינו למה ניחוש שיטעון לא גרשתיך ויפטור בטענת משטה וא"כ שוב היא נאמנת יותר ודוק היטב כי היא עצה עמוקה. ויש להמתיק דעכ"פ תרתי הודאות דסתרי לא שייך בזה דהוא מודה עכ"פ שיש לה מזונות ונתחייב מתוך טענתו וא"ל דלא הוה הודאה דנתכוין לזכות דזה אינו דהרי היה יכול לטעון דגרשה ופרע לה וא"כ שפיר הוה הודאתו הודאה אבל היא אם רצתה הכתובה היתה מוכרחת לטעון שגרשה דאל"כ לא מגיע לה הכתובה וא"א לה לטעון שתי הטענות וא"כ באמת נתכוונה לזכות בכתובה וע"כ הוכרחה להודות שנפטר ממזונות ולכך ל"ח הודאה גמורה משא"כ הוא ובשלמא כל טענו חטים והודה בשעורים שתי הודאות לא הוה רק מכח שבאין לזכות שזה היה יכול לתבוע שתיהן וזה יכול לפטור משתיהן וכן כאן כשהוא לפנינו וטוען גרשתיך ופרעתי והיא טוענת לא פרעת הכתובה א"כ שפיר יש לו מיגו וחשוב טענו חטים והודה לו בשעורים דא"ל דהודאתו במזונות חשוב יותר דז"א דהרי לא היה יכול לכפור ולטעון גרשתיך ופרעתיך דהרי בזה היא נאמנת והרי אתה הוצרכת לפטרו בטענת במגו וא"כ ל"ח הודאתו הודאה אבל כל שאינו לפנינו ואתה רוצה לפטור משום דהיה יכול לטעון שוב אינו טענה גמורה דבאמת הודאתו חשוב יותר הודאה וא"כ עכ"פ כשאינו לפנינו שוב אינו טענה גמורה לפטרו עי"ז ודו"ק היטב כי הוא עמוק עמוק: