שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ט (ו׳)

והנה בדף ק"ט אמר הלכה כחנן וכיוצא בו ופירש רש"י כיוצא בו היינו ריב"ז דאמר יפה אמר חנן ועיין בשיטה מקובצת שהביא במשנה דף כ"ה דברי הריטב"א שכתב דכוונת רש"י ליישב קושית התוס' דלמה אמר כיוצא בו גבי חנן וע"ז כתב משום דריב"ז הוא מכריע כמותו לפיכך הלכה כמותו ופירש בשיטה דאף דר' דוסא בן הרכינס אמר כדבריהם זה לא מקרי מכריע דאפשר דלא שמע ממחלוקתם רק שאמר מדעתא דנפשיה והוה מכלל הכהנים הגדולים משא"כ ריב"ז דהוה מכריע וזה דחוק מאד דהרי במשנה אמרו א"ר דוסא בן הרכינס כדבריהם אך לפענ"ד נראה עפמ"ש במורה בטעם דכלו חייב זכאי משום דשכל אנושי עלול לטעות ולכך בשכלם אומרים חייב יוכל להיות שטעו אבל כשבאו לוויכוח אז השכל מתחדד ורואין את מי האמת ע"ש. ובזה אמרתי טעם למ"ש הרשב"א דרוב הבא מכלל כלו בעינן וכמבואר בחו"מ סי' י"ג וסי' ח"י והיינו משום דהא דאמרה תורה אחרי רבים להטות הוא ברוב של דיינים שנתווכחו אבל אם לא היו בהוויכוח א"כ יוכל להיות שכלם טעו ולפ"ז ר' דוסא לא שמע כלל טעמו של אדמון רק ששמע סברת כהנים גדולים ואמר כדבריהם ואם כן זה לא נקרא מכריע דלא שמע סברת אדמון אבל ריב"ז אמר יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף והיינו שהוא כבר שמע סברת חנן וסברת כהנים גדולים והכריע דיפה אמר חנן וזה מקרי הכרעה גמורה ודוק היטב: