שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (ו׳)

אך נראה דמכאן ראיה ברורה למ"ש המג"א סי' תק"ט ס"ק ט"ו דטלטול מצוה לצורך אוכל נפש שרי אבל לטלטל המוקצה ולאכלו אסור וכ"כ המהרש"א בביצה דף ל"ג וא"כ שם דהבית שנפחת שפיר היה שרי ביה"ש לפתחו בשביל האוכל נפש אבל כאן דגוף הבכור אסור ביה"ש ובזה אסרו אף שהוא אוכל נפש ודו"ק. ובזה יש ליישב דברי הפ"י שהקשה בהא דקאמר הש"ס ולפלגי ברואין מומין והקשה הפ"י דלמא בעלמא קסבר דאין רואין מומין ורק כאן משום צער בע"ח ה"א דרואין מומין ודחינן השבות משום ספק צער בע"ח ודבריו תמוהין דאם בעלמא אין רואין מומין שוב הוה לר"י מוקצה גמור דכל הטעם שאינו מוקצה לר"י הוא משום דרואין מומין וכל שאין רואין מומין שוב הו"ל מוקצה ולא שייך צער בע"ח דהא אסור לראות דודאי לא ישחטנו וכבר תמהו בזה רבים וכן שלמים ולפמ"ש א"ש דאם יש צער בע"ח שוב לא שייך שבות דמוקצה דהא אינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן ויש כאן מצוה ספק צער בע"ח ולא אתקצאי בה"ש ודו"ק. מיהו לפמ"ש הרע"ב דשני שבותין אף רבי מודה דגזרו ביה"ש א"כ כאן דאיכא שבות דמוקצצה ושבות דדן את הדין שוב אסור לר' יהודה ודו"ק ויש להאריך בזה דלכך כתב רש"י שני הטעמים ועפ"י. מיהו בלא"ה נראה בכוונת רש"י דבאמת צ"ב הא דכתבו האחרונים דלא שייך מיגו דאתקצאי ביה"ש דבבה"ש היה מותר כיון דאינו רק איסור דרבנן והרי סוף סוף כל שלא עשהו בה"ש שוב אתקצאי בה"ש וכל היום וצ"ל דמה שלא הרים התרומה מהטבל בזה לא נקרא אתקצאי בידים או מה שלא פחת הלבני וכל שהיה יכול להסיר בה"ש לא הוה אתקצאי בידים. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשו בתוס' מכופה עליו את הסל וממוכני דשם דהניח הסל או המעות בידים הו"ל אתקצאי בידים ואסור אף בדרבנן. ובזה י"ל גם בבכור דכל שהי' לו מום ולא הראהו כדי לשחטו אפשר דחשוב אתקצאי בידים ואפשר דמה שלא עשה לא חשוב אתקצאי בידים ויש להאריך בזה ואכ"מ. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש בהא דאמר גבי טבל שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אמרינן דקנסינן ליה על שעבר והפריש תרומה דהרי כל הטעם של איסור הגבהת תרומות ומעשרות כתב הרמב"ם בפכ"ג משבת הלכה י"ד מפני שהוא כמקדיש אותן פירות שהפריש ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם נימא דלא מתוקן הפירות א"כ יהי' שני איסורים בזה דהרי כשם שאסור להקדיש כך אסור לשאול על הקדשו דהרי עושה מהקדש חול ודמי למקח וממכר דמ"ל מכרו לגבוה או מכרו להדיוט דכשם דאיסור הקדש הוא משום שהוא כמקח וממכר ה"ה להיפך אסור לשאול על הקדשו ולעשותו חול ולכך אם עבר ותקנו מתוקן דהא שתים רעות הוא עושה דהרי כבר חל ההקדש. ובזה מיושב היטב הא דמקשו התוס' מבכור דשם אם נימא דלא מוכן הוא לא יעבור על איסור ומהראוי לקנסו דלא יהיה מועיל מעשיו וז"ב.