שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (י״ח)

אמנם יש לומר דשם כל שנתגלה שיבש היה מבעוד יום שוב נתגלה למפרע שבטעות אקציה אבל כאן דאינו משום מוקצה לפירש"י רק משום דן את הדין א"כ שוב אף שנתגלה שהיה בו מום מ"מ הא שייך משום דן את הדין דהחכם צריך לראותו ואף לפמ"ש התוס' דהוא משום מוקצה מ"מ הוה מוקצה דמי יימר דמזדקק ליה חכם. ובזה יש ליישב דברי הה"מ הנ"ל דהנה באמת בנולד מום בעיו"ט ל"ש תלתא מי יימר רק חד מי יימר וצ"ל דגם בחד מי יימר כל דאסור לראות דהוה כדן את הדין אסור ולפ"ז לפי מה דמשמע בשבת דף מ"ו דצריך להיות דוקא תלתא מי יימר וע"ש בתוס' ולפ"ז כל שנולד מעיו"ט דליכא מי יימר לכך כל שעבר ובקרו מבוקר דלא כסוגיא דביצה רק כסוגיא דשבת. ובגוף הקושיא דהוה כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו נראה לפענ"ד דל"ד לשם דשם הוא מכיר שהיה יבש מבעוד יום דזה אפשר להכיר אבל במום ניהו שנולד מעיו"ט כל דלא חזי מבעוד יום יוכל להיות דאז הי' מום עובר ואח"כ נעשה מום קבוע או להיפך דאז הי' מום קבוע ואח"כ נתרפא ואח"כ חזר כבראשונה. ולפ"ז יהיה תלוי אי יש מוקצה לחצי שבת וגם יהיה תלוי אי יש ברירה או לא ולפ"ז ר' אושעיא לשיטתי' דס"ל אין ברירה ועיין ביצה דף יו"ד מיהו בדף ל"ח אמרו דדוקא בדאורייתא ס"ל אין ברירה ולא בדרבנן ואפשר דאיסור מוקצה הוה כדאורייתא מיהו בדף ל"ח לא משמע כן. עוד יש לומר דתלוי אי אמרינן תגלי מלתא למפרע ובין לפירוש התוס' ר"פ החולץ ובין לפירוש הנימוק"י לא שייך כאן תגלי מלתא למפרע דיוכל להיות שנשתנה אח"כ ועכ"פ דברי הה"מ יש ליישב לפ"ז בכמה אנפי: