שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (י״ז)

והנה מה שאמרו דר"א חזי מערב י"ט ושייל ביום טוב וכ"כ הרמב"ם פ"ב מיום טוב ה"ג לפענ"ד טעם הדבר דהנה בטעם דאין רואין מומין ביו"ט משום מוקצה אף דר"ש לית לי' מוקצה הוא משום דיש שלש ספיקות שמא לא יולד לו ואת"ל יולד דלמא לא יהיה מום קבוע ואת"ל שיהיה קבוע מי יימר דמזדקקי ליה בי תלתא ושמא לא יזדקק ליה חכם ולפ"ז בשכבר ראה בעיו"ט פשיטא דמותר דהרי כבר ראה וגם לא שייך מי יימר דמזדקק לי' חכם שהרי כבר אזדקק לי' מעיו"ט וגם כל הטעם דמי יימר דמזדקק נראה משום דכל דא"י כלל שיש לו מום מובהק למה יזדקק בחנם דלמא אינו מום קבוע אבל כל שכבר ראה והיה בו מום קבוע פשיטא דמזדקק ליה וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהאריך דו"ז הגאון ז"ל בישועת יעקב ביו"ד סימן ש"ט ע"ש ויש שם כמה גמגומים בדבריו במ"ש דלמה הוצרכו לומר דרבא לא חזי רק בעיו"ט והוא תימה דהא רבא מעשה שהיה כך היה ואם קושייתו על רב אמי ג"כ ל"ק דבאמת גם בזה"ז שבטל סמיכה שייך גם כן מי יימר דמזדקיק ליה תלתא ורק כל שראה מעיו"ט תו לא שייך כל הני מי יימר וכמ"ש ודו"ק. והנה לכאורה קשה דאמאי בנולד מום מעיו"ט אף אם עבר ובקרו אינו מבוקר ואמאי והא הוה כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו דמותר וה"ה כאן כל שראה הכהן עכשיו שהיה לו מום קבוע מעיו"ט הו"ל כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו דמותר.