שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (ט״ז)

ולפענ"ד נראה שזה היה טעות ר"י נשיאה דשלח לי' לר"א למיחזי' משום דהוא היה ג"כ יודע דר"א ראה ביו"ט והיה ס"ל דר"א ס"ל דרואין מומין ביו"ט וכר' יהודא וע"כ שלח לו. ובזה מיושב מה דשדר לי' לר"א והלא אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה כדאמרו אח"כ וע"כ דאמי לא היה רואה ביו"ט רק בחול לכך הוכרח ר"י נשיאה לשלוח לר' אמי. והנה בשטה מקובצת בביצה שם הקשה על הא דאמר והא ר' אמי גופא הוה חזי דהאיך יכול לראות והא ר' אמי היה כהן כדאמרו בגיטין דף נ"ט והכהן אינו רואה בכורות דחשידי וכתב דת"ח רואה לעצמו ובחידושי להלכות בכורות תמהתי על הקושיא ועל התירוץ דהתירוץ צ"ע דת"ח ג"כ אינו רשאי להתיר לעצמו כדאמרו ביומא דף פ"א דזקן ויושב בישיבה ג"כ אסור והקושיא ג"כ צ"ע דדוקא לעצמו אינו רואה אבל לאחרים יכול לראות כמבואר סי' שי"ד. והנה רש"י כתב בהך דר"י נשיאה הו"ל בוכרא והיה לו בביתו כהנים סמוכים על שלחנו ובראשית ההשקפה תמהתי דלאיזה צורך כתב רש"י כן דהא בע"מ נאכל אף לעכו"ם וכ"ש לזרים ומצאתי בפ"י שנדחק בזה. ולפענ"ד היה נראה דק"ל לרש"י האיך שלח לר' אמי הא זה מתנות כהונה וניהו דהכהן יכול להאכיל גם לזרים אבל עיקר הבכור שייך לכהנים וא"כ שוב שייך חשדא דמש"ה מתיר כדי שיתנהו לו והרי אמרו בחולין דף מ"ד ע"ב אבא שרי בוכרא ולא זבין מיני' בשרא משום דזבין בשומא וא"כ מכ"ש דאינו רשאי להורות במקום דנותן לו הבכור כלו ולכך פירש"י דר"י נשיאה היה לו כהנים סמוכים על שלחנו וא"כ היה רשאי להורות. הן אמת דרש"י בחולין פירש שם כשהי' כהן מביא לפניו בכור בע"מ להתיר לו ומשמע דוקא כהן דנחשד על הבכור א"כ זה שמתיר יש ג"כ לחשוד דאולי מתיר לו אף דעשה הכהן מום אבל בישראל המביא בכור לא שייך חשדא. אבל זה אינו דאדרבא בישראל שייך יותר החשד דמסתמא יתנהו לאותו כהן המורה לו וע"כ דרש"י עיקר הדין נקיט דמסתמא נותן הישראל לכהן ואה"נ אם הישראל מביא ג"כ אסור ועכ"פ דברי רש"י אתי שפיר. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דסבר דלא לחזי' וא"ל ר"ז ר"י ור"ש הלכה כר"י ומה קושיא דלמא לכך לא רצה להורות דהוא רצה לקחת ממנו בשר ולכך לא רצה להורות דא"כ יהי' שייך חשדא וא"ל דהרי לפ"ז הי' יכול לראות רק דלא יורה דזה אינו דא"כ למה יראה על חנם כיון דאסור להורות. אמנם נראה דכל הטעם דאסור משום דבשומא מזדבן ואינו במשקל ולפ"ז ביו"ט דכל שאר בשר ג"כ אסור לשקול כמבואר בטוש"ע או"ח סי' ת"ק שוב ליכא שום חשש כל שלא יתנהו לו וז"ב ודוק היטב. ועיין פ"י שנתקשה וכי לא ידע ר"י נשיאה שאסור לראות מום שנפל ביו"ט ואם הי' מום שנראה מאתמול למה לא הביאהו ולפמ"ש א"ש דהרי ר"א חזי ביו"ט והי' טועה וס"ל דחזי אפילו כשלא ראה מאתמול וגם יש לומר דבאמת הראה מאתמול לכהן אחר לאמי ורדינאה אבל לא שאל על המומין ושלח לו לר' אמי ביו"ט רק שר"א לא רצה לחזי כל שהוא לא ראה בעצמו לא רצה לסמוך על מה שראה אמי ורדינאה ור"י חשב כיון שראה אמי ורדינאה ור"א א"צ רק לשאול האיך הי' המום שרי וז"ב וז"ש רש"י דהיו כהנים סמוכים בביתו על שלחנו וא"כ הי' צריך לשאול איך נעשה המום ולכך שלח לר"א וע"כ ר"א לא רצה לראות דהא הוא לא ראה בעצמו מאתמול ודוק היטב בכל מה שכתבתי. ודרך אגב ארשום מ"ש בשבת דף מ"ו דלא הוי מוקצה דאי לא מזדקק לי' חכם סגי בג' הדיוטות ובספר בתי כהונה הובא בשעה"מ פי"ג מא"ב ה"ו שהקשה בהא דאמרו בקידושין דף ס"ב מי יימר דמזדקק לי' תלתא הרי דגם תלתא הדיוטות ל"ש מקרי ע"ש מ"ש בזה והניחו דברי הרשב"א בצ"ע ולפענ"ד לק"מ דשם כיון דבקידושין בעי עדים ואפילו שניהם מודים וכל שספק אם יזדקקו לו תלתא אף דשכיחי מ"מ בשעת מעשה היה ספק בקידושין ולא ידעו העדים אם יזדקקו לו הו"ל כמקדש בלי עדים ולא הוי קידושין כלל ועיין ב"ש סי' ל"א מ"ש בשם הג"א ובשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז סי' כ"ח ובתניינא שם סי' נ"ד ודוק. ובמ"ש יתיישב מ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ה ס"ק ז' דבגר בידו להתגייר והקשה אותי אברך אחד מקאזליב נכד ר' נתן אור ליום ר"ח טבת תרכ"ג דהא אמרו בקידושין דגר מי יימר דמזדקקי ליה תלתא ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לענין קידושין אמרו כן וכמ"ש ולכל הסברות שכתב השעה"מ שם ג"כ יתיישב זאת.