שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (ט״ו)

והנה בעיוה"כ שנת תרט"ו נסתפקתי אם נימא דמונין מעל"ע ליולדת בשבת והדגול מרבבה כתב בסי' ש"ל דאין מונין מעל"ע כמבואר סי' תרי"ז אבל באמת גם שם דברי התה"ד תמוהים ולפ"ז נראה לפענ"ד דל"מ בדברים המוקצים דאין מוקצה לחצי שבת דודאי מותר ואף לענין איסורי תורה צ"ע אולי שייך הואיל דהרי התוס' הקשו בפסחים דף מ"ו דאם נימא הואיל בטלת כל מלאכת שבת דהו"ל הואיל דחזי לחולה וכתבו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ולפ"ז כיון דעכ"פ חזי לאותה יולדת כ"ז שלא שלמו המעל"ע שוב הותר וגם לענין יוה"כ היה נראה לפענ"ד דעכ"פ מה שאכלה קודם ששלמו מעל"ע לא מצטרף עם מה שתאכל אח"כ דזה היה בהיתר וצ"ע בכ"ז כי אני כותב לאחר מנחה ואין הזמן מסכים לעיין בזה. והנה בהא דאמרו בביצה דף כ"ז אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה ביו"ט לא הוה חזי אתי ואמרי ליה לרב אמי א"ל שפיר קעביד דלא חזי והא רב אמי גופא חזי ר' אמי כי חזי מאתמול הוה חזי וביו"ט שיולי קא משייל היכי הוה עובדא. וקשה לי טובא דר"י נשיאה הוה לי' האי בוכרא שדרי' לקמי' דר' אמי סבר דלא למיחזי' א"ל ר' זירא ואיתימא ר"י ר"י ור"ש הלכה כר"י והוא תמוה הא ר' אמי לא חזי כלל בוכרא ביו"ט זולת בשראה מאתמול ונראה דמש"ה סבר דלא לחזי' כיון דלא ראה מאתמול. אך אכתי קשה האיך פריך הש"ס בפשיטות והא ר"א חזי והלא לא רצה למחזי וצ"ל דבאמת ר"א הוה ראה רק דהס"ד לא היה יודע שדוקא כי חזי מאתמול הוה ראה ולכך מקשה דהא ר"א ראה ולזה משני דר"א רק כשחזי מאתמול היה רואה ולא חזי ביו"ט עצמו.