שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (י״ג)

ועכ"פ מפורש יוצא מפי התה"ד דגם במחשבה אסור ומדמה לראיית מומין דאסור דלא כמו שנראה ממהרש"ל ואף דלדינא יש לומר דגם התה"ד מסכים לדינו של רש"ל דכל שאינו מתיר בשבת ממילא לא שייך האיסור דהרהור אבל עכ"פ הי' לו להזכירו ודוק היטב בזה. אחר שכתבתי כ"ז נזדמן אצלי הרב המאוה"ג מוה' נתן אבד"ק פאטיק ני' והצעתי לפניו דבר זה ואמר דלדעתו נראה דהרהור מותר אף בשבת עצמו כדקי"ל סי' ש"ו ס"ח דהרהור בעסקיו מותר וכאן דאסור לרמוז היינו דזה חשוב דיבור רק שאינו מברר הענין בפירוש אבל הרהור גרידא מותר. והשבתי לו דלפענ"ד הדבר מבואר ובאמת שכבר כתבתי בתשובה אחרת דהרהור על שבת עצמו אסור רק על לאחר שבת ומ"ש ברש"י דהרהור בעסקיו מותר באמת מקורו מהא דאמרו בשבת דף ק"נ דבור אסור הרהור מותר והרי שם קאי דוקא על לאחר שבת לענין הנראה שתעמוד עמי לערב וגם הרהור בעסקיו אינו פועל בשבת כלום כ"א על לאחר שבת דבשבת אסור לעשות עסק ומה שעבר אין ומה שעתיד עדיין והוא אחר שבת ובאמת שהדבר היה פשוט בעיני. אמנם מפני שפקפק ע"ז עיינתי בב"ח וראיתי הדבר מבואר דהרי הב"ח באמת רצה להתיר באמירה לעכו"ם כל שמרמז לו והוא מבין דבר מתוך דבר דלא חשוב רק הרהור ולמדו מהא דאומר הנראה שתעמוד עמי לערב אף דיודעים שלעשות פעולתו מתכוין אפ"ה מותר משום דאינו רק הרהור וע"ז חולק המג"א עליו סי' ש"ז ס"ק ל"א דאין ראיה מהנראה שתעמוד עמי לערב דהוא המבואר בס"ז שם משום דשם הוא על לאחר שבת משא"כ כאן היה בשבת עצמו הרי דאף הרהור גרידא אסור בשבת דהרי הב"ח מחשבו להרהור דאל"כ לא היה מקום לדברי הב"ח כלל וז"ב וראיה ברורה דאף אם העכו"ם עושה מעצמו מלאכה בשביל ישראל דודאי לא היה רק הרהור אפ"ה אסור אף דשם אינו רק הרהור בלבד דנהנה ממלאכת שבת וכמ"ש המג"א בעצמו. ומ"ש המג"א לענין שא"י לקרותו דשרי היינו משום שאינו אומר כלום ובאמת גם זה תמוה כמ"ש האחרונים דאף בעושה עכו"ם מעצמו אסור וע"כ דגם זה אינו רק משום דלפעמים יש במכתב פיקוח נפש כמ"ש האחרונים ועיין בתוספת שבת מ"ש בזה. וראיתי בתוס' שבת ריש סימן רמ"ג שהקשה על מ"ש רש"י בע"ז דף ט"ו דטעם דאמירה לעכו"ם בשבת דאסור הוא משום ודבר דבר וע"ז תמה דאם כן אמאי אסור להנות הישראל ממה שעשה עכו"ם בעצמו והא הו"ל הרהור והרהור מותר דדוקא דיבור אסור ולפמ"ש אין מקום לקושיתו דבשבת עצמו אסור אף בהרהור ועט"ז סי' תצ"ח ס"ק ט' ודבריו צ"ע מדברי התה"ד הנ"ל ע"ש ודוק. והנה בהא דאמרו בביצה דף כ"ז דחלה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה הקשה אותי אחד מלומדי למד דאמאי לא נימא מיגו דאי בעי מתשל עלה והיה מותר לטלטלה. והשבתי דזה טעות דאם כן הוה טבל ואסור בטלטול והקשה אותי דהא אמרו גבי טבל בשבת דף מ"ג דאם עבר ותקנו מתוקן והראיתי לו דמפורש בש"ס בשבת דף קכ"ז דטבל אסור לפנות ובתוס' דף קכ"ח הרגישו בזה דאם עבר ותקנו מתוקן וכתבו דדוקא לענין ביטול כלי מהיכנו אמרו כן לא לענין טלטול הרי שלך לפניך. וע"ז הקשה דעדיין יכול לשאול ולהפריש תרומה ממקום אחר או חלה ואם כן שוב ראוי להזיזה. והשבתי דכיון דיש תרי איסורים לשאול על החלה וגם להפריש תרומה ממקום אחר דאין מפרישין חלה ביו"ט אם כן שוב לא חזי דהוה כעין תרי מיגו ואם דבעיסה דטבילי האידנא מותר להפריש ביו"ט חלה כדאמרו בביצה דף ל"ו היינו כשבאמת טבילי האידנא דלא הי' אפשר לעשות מעיו"ט אבל כאן דכבר נפרש חלה ונטמאת והוא שאל ע"ז כדי להפריש ממקום אחר פשיטא דאסור ועיין שעה"מ פ"ח מלולב ה"ב גבי מעשר שני בירושלים שביאר בהדיא דכל דלא חזי האידנא לשום אדם לא אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל ע"ש מכ"ש בזה דכעת אינו ראוי למה ישאול ויפריש ממקום אחר ויהיה שני איסורים ואף במוקצה דרבנן אסור כמ"ש התוס' בביצה דף ל"א ואף לשיטת רש"י הא הטעם של רש"י דכיון דאינו רק איסור דרבנן לא שייך דאתקצאי בה"ש דהא לא אתקצי בה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש וכמ"ש האחרונים וזה לא שייך כאן דיש שני שבותין דאסור לשאול ביו"ט כמו דאין פודין ביו"ט וגם להפריש ובשני שבותין דעת הרע"ב בפ"ג דעירובין דאסור כר"ש ודוק. והנה בהא דאמרו בשבת דף ק' פירות מבטל מחיצתא הקשו שם בתוס' ד"ה פירות דאמאי מבטלי מחיצתא הא פירות ניטל בשבת ואינו ממעט ואף בטבל הא מה"ת עכ"פ ניטל ולכאורה הי' תמי' לי הא בטבל אם עבר ותקנו מתוקן ואם כן אמאי מבטלי מחיצתא אך זה אינו דבאמת זה דוקא לענין בטול כלי מהיכנו אבל מכל מקום אסור בטלטול מדרבנן כמ"ש התוס' בשבת דף קכ"ח ד"ה טבל בהדיא. וביאור הדברים דמ"מ הוה מוקצה כיון דלא חזי עד דתקנו אם כן מתחלה אסור היה והוה מוקצה מיהו קשה דהא ביה"ש לא היה מוקצה דהא יכול לתקני דלא גזרו על שבות בה"ש מיהו כבר כתבו התוס' בביצה דף ל"א גבי פירות שנפחתו דאף מוקצה דרבנן אמרינן דאתקצי בה"ש דעכ"פ המוקצה בעין ע"ש. ובזה מיושב מ"ש התוס' דמה"ת מותר ולא כתבו בפשיטות ליישב דכל דאסור מדרבנן אסור לטלטל עכ"פ מדרבנן והוה אינו ניטל וכעין דאמרו בסוכה דף ל' דחשוב קביעות כיון דצריך לסוכה וכן הקשה אותי ש"ב היניק וחכים כמר אברהם ני' נכד הגאון בעל ים התלמוד דו"ז זצ"ל ולפמ"ש אתי שפיר כיון דמן התורה מותר רק מדרבנן אסור וכיון דעבר ותקנו מתוקן שוב הו"ל דבר הניטל בשבת אף לשיטת התוס' ודוק היטב.