שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ז (ג׳)

ולפמ"ש מה מועיל מה שלא נתחייב עד שיתמרח הא מכל מקום אינו בשביל דלא חשוב רק דאינו בגדר טבל עד שיתמרח. אך זה אינו דבאמת מה דלא נתחייב קודם שיתמרח הוא לפי שלא נגמרה מלאכתו והוא עדן מעורב בשבלים וקשים וכדומה ולא חשיבי וא"כ לא נאסרה מתחלת ברייתו עד שיתמרח ויהי' התבואה לבדה אבל במה שצריך להיות רואה פני הבית לא שייך משום חשיבות התבואה דאטו אם נתמרח בחצר וקרפף וכדומה אינה נתמרח כמו בבית וע"כ דגזירת הכתוב לענין קביעות התרומה ושפיר מקרי בריה וז"ב ונכון ובזה מיושב קושית הכו"פ שהקשה דלשיטת התוס' דתרומה לא חשיב בריה משום דעד שלא נתמרח לא חשיב א"כ איך מקרי לר"ש טבל בריה הא אינו חייב עד שראה פני הבית. ולפמ"ש לא דמי דלא ראה פני הבית אינו משום חשיבות. מיהו עדיין קשה דאכתי יקשה דאמאי חייב ר"ש בטבל בכ"ש וקרי' לי' ברי' הא אינו חייב עד שיתמרח ובאמת הכו"פ כתב אח"כ דלענין חיוב מלקות לא שייך הסברא דהוה מתחלת ברייתו או לא סוף סוף כעת חייב בכ"ש רק לענין ביטול בששים או שלא יבטל כלל מדרבנן הוא דצריך שיהיה מתחלת ברייתו וא"כ יתיישב גם זאת אבל באמת לר"ש משמע דמקרי בריה ג"כ וכגון במקום דהוה ע"י תערובות דלא שייך כ"ש למכות לר"ש וכמ"ש רבינו יקיר בע"ז דף ס"ח אפ"ה חשיבי בריה וקשה לדידיה אמאי נקרא ברי'. אך לפענ"ד נראה דסברת ר"ש היא דהחטה בעצמותה נאסרת מתחלת בריתה רק שמקודם היתה מעורבת עם המוץ ושבלים וכדומה אבל בעצמותה החטה כמות שהיא נאסרת מתחלת ברייתה משא"כ בתרומה דלא נתבררה איזה תרומה ואיזה טבל וא"כ כל שצריך מירוח והפרשה לא מקרי נאסרה מתחלת ברייתה וז"ב ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הא דהקשו בתוס' מנבלת עוף טהור דאמאי לא חשיב בריה ולא תירצו בפשיטות כמ"ש רש"י בחולין דף ק"ב ע"ב דלא נאסרה מתחלת ברייתה ועד שנתנבלה היתר היא ולפמ"ש אתי שפיר דשם כ"ז שלא נתנבלה לא שייך הגדר של האיסור דאיסורו היא משום נבלת עוף טהור וא"כ איך שייך לומר שלא נאסרה מתחלת ברייתו והוצרכו התוס' לחלק דשמו עליו ולא שייך בריה. ובזה יתיישב מ"ש התוס' דא"כ כה"כ וערלה לא יתבטלו והדבר תמוה דכה"כ מבואר בפסחים דף כ"ה דמקרי שעת הכושר וגם ערלה משכחת לה דהיתה לה שעת הכושר כגון בנטעה לסייג ולפמ"ש אתי שפיר דזה לא משום חשיבות רק בגדר כה"כ וערלה הן כך ודוק היטב בכ"ז ויש להאריך בכ"ז: