שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ו (י״ז)

שוב האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת מיימוני לספר משפטים סימן מ"ד שכתב דהדין דחזקת שליח עושה שליחותו לא שייך כל דיש חשש נגיעה והרגיש בהך דקידושין יעו"ש וזכה התומים לכוין לדברי שו"ת מיימוני ע"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש גם הרגיש בדבר דלהוציא ממון לא שייך חזקת שליח עושה שליחותו דלקולא לא אמרינן חזקת שע"ש ע"ש. ואולי יש לומר דבכה"ג מצרפינן סברת הש"ך דכיון שעכ"פ לאחד ודאי נתחייב וא"כ שייך חזקת שליח עושה שליחותו דאין כאן קולא דמוציאין ממון דלענין זה שוב שייך חזקת שע"ש ודוק כי יש להאריך בכ"ז ולא נפניתי כעת להאריך יותר. והנה בגוף דברי הש"ך לפענ"ד יש לומר דסברתו כיון דבעת שצוה לתת ואם הי' בעת חיותו תובעים הפועלים והחנווני לבעה"ב היה מחויב לתת עכ"פ לאחד שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דעכ"פ נתחייב לאחד מהם והו"ל א"י אם פרעתיך וגם כאן בב"ב הו"ל עכ"פ חזקת השבט שנתחייב להם בודאי וז"ב. והנה בענין חזקת שליח עושה שליחותו שהאריך התומים לחלוק דיש חשש שמא עכב בידו וגם דרק לחומרא אמרינן ולא לקולא וכ"כ בשם תשובת מיימוני דלהוציא ממון לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו נראה לפענ"ד כעת דבר חדש דכיון דפתיך ביה איסורא דבעה"ב עובר בבל תלין וא"כ בכה"ג בודאי אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ובשלמא בשאר ממון יש לומר דיש לו ספק מלוה ישינה ומשום דאיתא בחזרה אבל בפועל דליתא בחזרה ועובר על ב"ת שוב בודאי חזקת שליח עושה שליחותו שייך בזה וזה דבר חדש.