שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (ז׳)

ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו דלאביי היאך יתרץ הא דאמר ד"ה עובר ניהו דנכרי מישראל לא קנה הא מכל מקום למפרע הוא גובה. ולפמ"ש אתי שפיר דאביי יתרץ דאותה הברייתא מיירי בלא הרהינו וקבל ישראל אחריות דאז ל"מ מה שלמפרע הוא גובה עכ"פ הוה כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית ישראל וא"ל דהוה כייחד לו מקום דהרי למפרע הוא גובה דזה אינו דע"כ לא שייך ייחד לו מקום היכא דעכ"פ קני המשכון ממילא המקום שמניח בו החמץ הו"ל כייחד לו מקום אבל אם לא קני משכון מה מועיל היחוד מקום והא דאינו עובר בב"י אף דלמפרע הוא גובה הוא ג"כ בשביל דברשות ואחריות עכו"ם עומד דמיירי בלא הרהינו ולכך אינו עובר בב"י ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש בהשגתו על הרמב"ם דלמה צריך שיגיע הזמן קודם הפסח הא לאביי אף בהגיע הזמן לאחר הפסח כל שלא קיבל האחריות עליו הו"ל כאילו הגיע הזמן קודם הפסח וה"ה לרבא במעכשיו ותמהו כלם הא חזינן דשני ושני דהרי לאביי לא בעי הרהינו כלל להס"ד ולרבא בעי הרהינו א"כ חזינן דאינו שוה בשוה. ולפמ"ש אתי שפיר דלאביי לכך לא בעי הרהינו כיון דלמפרע הוא גובה הו"ל כייחד לו מקום וכל שלא קיבל אחריות פשיטא דמועיל יחוד ואף רש"י מודה אבל לרבא לכך בעי הרהינו דכיון דמכאן ולהבא הוא גובה א"כ לכך בעי הרהינו ומעכשיו שיהיה למפרע הוא גובה ומעכשיו בלבד מ"מ לא הוה כייחד לו מקום דניהו דקנה למפרע החמץ אבל לא מקרי ייחד לו מקום דאי לאו אמירתו לא היה גובה למפרע וא"כ אמירתו הועילה לענין גוף השיעבוד ולא דהוה כייחד לו מקום אבל במה שצריך הגעת הזמן קודם פסח שפיר מקשה הרא"ש דכיון דא"ל מעכשיו וגם הרהינו א"כ בודאי הו"ל כייחד לו מקום ועדיף טפי מלמפרע הוא גובה לאביי דלא ייחד לו המקום בפירוש וכאן הרי הרהינו אצל העכו"ם וז"ב מאד. ובאמת לשיטת הרמב"ם יש לומר דמיירי כל הסוגיא בקבלת אחריות ולכך בעי שיגיע הזמן קודם הפסח דאל"כ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של ישראל בבית עכו"ם דכ"ז שלא הגיע הזמן הו"ל כפקדון כמ"ש הרדב"ז לענין מתנה ע"מ להחזיר ובתשובה אחרת כתבתי דהרמב"ם ע"כ סבר כסברת הרדב"ז ויש לי להאריך בכל זה כמעט על כל קוץ וקוץ תילי תילין ואכ"מ ועיין בב"י סי' ת"מ דאף אם אמר הנה הבית לפניך הניחהו במקום שתרצה הו"ל כייחד לו מקום וכמ"ש הטור שם וא"כ לאביי דס"ל למפרע הוא גובה הו"ל כייחד וכמ"ש למעלה דבכ"מ שהוא ברשות המלוה הוא ודו"ק: