ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הרא"ש התמוהין שכתב בסוגיא דלכך צריך הרהינו אצלו אף דא"ל מעכשיו משום דאל"כ הוה כמקבל אחריות על חמצו של נכרי ברשות הישראל והיא תמוה דהרי כתב בעצמו דלאביי דאמר למפרע הוא גובה ניחא משום דאף דקאי בבית הישראל הא לא קיבל אחריות ול"צ הרהינו וכבר תמהו בזה כל המפרשים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך ביאור מה בכך דלא קיבל אחריות הא סוף סוף הוא חייב באחריות דהא צריך לשלם החוב ומה בכך שלא קיבל אחריות אך באמת לאביי למפרע הוא גובה ונעשה שלו אף בלי אמירתו כלל א"כ ממילא לא מקרי נתחייב כלל והחמץ הוא שלו ומ"ל באונסו הא הו"ל כאפותיקי מפורש אבל לרבא דצריך שיאמר מעכשיו וא"כ כל שנאנס אף שעובר הוא מ"מ נתחייב לשלם החוב ובלא"ה יש לומר דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה בודאי כל שלא קיבל אחריות אינו עובר דהרי בייחד לו מקום נחלקו רש"י ותוס' ושיטת רש"י דבאינו מקבל אחריות ג"כ בעינן ייחד ולהתוס' דוקא בקבלת אחריות בעי ייחד לו מקום ע"ש בפסחים ולפ"ז לאביי דס"ל דלמפרע הוא גובה הו"ל כייחד לו מקום ושפיר אמרו דלאביי מותר בהנאה דבזה אפשר דגם רש"י מודה דהרי לא קיבל אחריות והוה כייחד לו מקום דהרי שעבד לו אותו החמץ ולמפרע הוא שלו ועכ"פ לשיטת התוס' דבלא קיבל אחריות לא בעי ייחד לו מקום דבכה"ג ודאי מועיל אבל לרבא קשה ולכך צריך לרבא הרהינו דבלא"ה לא מקרי ייחד וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.