ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש הב"ח באו"ח סי' תקפ"ו דבע"ז של נכרי אף אם נתכוין לזכות ל"מ דהו"ל ע"ז של עכו"ם ודוקא מן ההפקר הוא דלא יצא כל שנתכוין לזכות. והנה המג"א תמה מהך דאמרו גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטלה וכ"כ בגליון דרש"י פירש דמיירי בהפקר ע"ש. ולפמ"ש טעמו של הב"ח מבואר דבאמת אין זכיה בא"ה רק בהפקר מועיל כמו הבטה בהפקר דקני. ובזה מיושב מה שהקשה המג"א כיון דהישראל חייב באחריותו מיקרי שלו ולפמ"ש כיון דהוי א"ה אין לו כח לקנות ודוק היטב. ובזה נדחה לכאורה ראית הרשב"א בתשובה ח"א סי' קע"ח דיש זכיה בא"ה מהך דאמרו דלמא מגבה לה והדר מבטלה ולפמ"ש אין משם ראיה לענין קנין דשאני הפקר מקנין אמנם בחמץ א"צ שיכנס לרשותו הדבר נכון ודוק ועיין בא"מ ח"ב בתשובותיו הנספחות שם סי' ז' בסופו ולפמ"ש יש להאריך:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (ט״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.