שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ה (י׳)

אמנם נראה דהסוגיא אזלא אליבא דר"ש דרק קנסא קניס משום דעבר בבל יראה ולפ"ז כל שיש מקום להקנותו למפרע עכ"פ לא שייך קנס דלא עבר דהוא יאמר דדעתו להקנותו למפרע ולא שייך קנס והא דאמר שם אפכא מבעיא לי' למ"ד התם עובר הכא אינו עובר וקשה למה לא יעבור הא בעכו"ם לא שייך למפרע הוא גובה מיהו א"ל דסברת המקשה הי' דעכ"פ למה יעבור ויוכל לומר דדעתו הי' לשקועי גבי' ולא יעבור כלל דהא היה אחר הפסח ויוכל לומר דגמר בדעתו שלא לפדותו והו"ל כחמצו של עכו"ם למפרע. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד בקושית התוס' שם דלמה דמוקי כר"י דלאביי דלמפרע הוא גובה אמאי עובר כיון דלמפרע הוא גובה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר עפמ"ש הר"ן ברי"ף בקידושין פרק שני גבי אומן דל"ש שיקנה משכון מדר"י כיון דבתחלה לא אתי לידיה בתורת משכון ואינו קונה רק בשעה דתבעו מיניה ותפיס ליה אאגרא ובתשובה ביארתי דבעינן שיהיה תפיסה לשם קנין ולפ"ז אדרבא אם לא הרהינו אמרינן שפיר דלמפרע הוא גובה דבשעה שגבה אגלאי מלתא למפרע דהו"ל כאילו היה שלו אבל למסקנא כדמוקי לה בהרהינו אצלו הרי באמת עכו"ם מישראל לא קני משכון וא"כ בא לידו שלא בתורת קנין רק אח"כ כל שלא פדאו הו"ל כאילו נקנה לו למפרע והאיך מצי קניא למפרע הא לא בא לידו בתורת קנין ודו"ק.