שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ד (ז׳)

ומדי דברי זכור אזכור מה שנראה לפענ"ד במ"ש הרשב"א וטוש"ע שם בסי' קי"א דאם הי' שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחד מהם ואין באחת מהם כדי לבטל ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו וה"מ באדם אחר וכו' כמבואר שם ס"ג ומטעם שכל העתיד להתערב רואין כאילו כבר הוא מעורב והכל נכנס בספק כדי לבטלו והדבר צ"ב דהיאך אמרינן דסופו להתערב הא אסור לבטל איסור ועט"ז שם ס"ק יו"ד שהאריך בזה ולא כתב דבר ברור אבל ביאור הדברים הוא פשוט דאיך שייך כאן דאין מבטלין איסור הא לעת עתה שניהם אסורים מספק וא"כ אין איסור לערב איסור באיסור וכל שכעת אינו מבטל האיסור רק שאח"כ יתבטל ויהיה כלו היתר זה לא אכפת לן וא"ל דסוף סוף היאך אפשר לומר דכעת אסורין שתיהן הא ממנ"פ אחת מהם מותר דלאיזה קדירה שנפלה קדירה השניה מותרת וא"כ הרי מערב איסור בהיתר כדי שיתבטל. אך זה אינו דממנ"פ מותר דאם נחזיק הקדירה הלז שרוצה לערבה בהיתר פשיטא דמותר לערבה באיסור ואטו לא יוכל לזרוק קדירת היתר לתוך איסור ואם נחזיקה לאיסור שוב הקדירה השניה מותרת ומותר לערב הקדירה השניה בה וגם כיון דכעת שניהם אסורין מספק א"כ אנו מחזיקין שתי הקדירות לאיסור ופשיטא דמותר לערב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דמבואר בס"ה דבשתי קדירות של היתר ושתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור דאם אין באקת מהם כדי לבטל דאסורות שתיהן ותמהו המהרש"ל והב"ח דלמה לא נימא דיצטרפו שתי הקדירות דכלם נכנסו לבית הספק וכתבו לחלק דשם דהוה בשני נפילות גרע טפי והט"ז והש"ך תמהו דמה סברא הוא לחלק בין נפילה אחת לשניהם.