והנה בהך דאין הנאסר יכול לאסור במקום שהאיסור עצמו אינו יכול לאסור הקשה המהרא"י הובא בט"ז סי' ק"ה וסי' ק"ח דלמה בריח אמרינן דאזל ומפטם להאיסור ואמרתי בזה דלפמ"ש הרי"ף דטעמא דרב משום דס"ל מב"מ במשהו ואוסר אף בא"מ בריחא וא"כ יש לומר דמשהו יכול להתפשט אף במקום שהאיסור עצמו א"י לילך מיהו לפ"ז יקשה אנן דלא ס"ל דמב"מ במשהו א"כ מ"ט אוסר וגם אם נימא דבריחא ס"ל דאוסר במשהו כמ"ש הרי"ף לענין א"מ מכל מקום הרי תרי משהו לא אמרינן וכאן הוה כתרי משהו וצ"ע. ודרך אגב ארשום בקצרה מה שאמרתי בסי' ק"ח בלמדי עם תלמידי אור ליום וא"ו משפטים תרט"ז במה דלמד המרדכי דבפת לא שייך ריחא מלתא ולמדו ממה דאפו לחמי תודה חמץ ומצה בתנור אחד וקשה לפי מה דמבואר בפסקי תוס' בע"ז פרק שני דשמן זית הוה עז וחריף ואפילו בצונן אסור וקשה הרי מבואר ברמב"ם פ"ט ממעה"ק הלכה כ"ט דהחלות לותת בשמן ומסתמא הי' שמן זית דבמקדש למנחות וללחמי תודה היה שמן זית ועיין פ"ז מאיסורי מזבח וא"כ הרי בדבר חריף קי"ל דריחא מלתא היא ואוסר וצע"ג:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ד (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.