שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ד (י״ב)

וראיתי בכו"פ בסי' ע"ג ס"ק א' שכתב ליישב דברי מהרש"ל וכתב וז"ל דודאי מחמת שטרודה לפלוט לא בלע בשפע שיהיה כ"כ הבליעה מספיק לאסור הכבד אבל דבר מועט אפשר דבלע וא"כ תו לא שייך אין הנאסר יכול לאסור כיון דבלע קצת וחנ"נ וסברא זו כתב הרא"ש בשמעתא דדגים ועופות ע"ש עכ"ל. ובמחכת"ה אין שוה לו להך דהרא"ש דהרא"ש כתב שם ליישב דברי הרשב"ם דאוסר גם העופות שבלעו מדגים והקשה הרא"ש דל"מ לרבינו אפרים דאין חתיכה נ"נ בשאר איסורים דלא שייך שבעופות יאסרו וגם אם נימא דחתיכה נעשה נבילה אבל כל שאין האוסר יכול לילך אין הנאסר יכול להתפשט וע"ז כתב דמכל מקום הדגים פולטים קצת מהדם שבלעו מהעופות בעת רתיחתם ניהו דאין כח בדגים להפליט להדם משום שפסק פליטתם מהם מכל מקום הבשר לאחר שפלט דמו יכול לקבל מעט מהפליטה של דם שפלטו הדגים והיינו דבאמת כל הטעם דאין העופות נאסרים מהדגים מפני שיש להם דם הרבה לפלוט ואיידי דטרידי לפלוט לא בלעו אבל אחר שנחו מפליטתם יכולים לבלע מהדגים אלא שאין להדגים דם לפלוט אבל אותו דם שבלעו מהעופות יכולים העופות לבלוע ולא שייך אין הנאסר יכול לאסור וא"כ מה ענינו לכאן דכל שהכבד אינו בולע למה יאסר מחמת השמנונית שקבלה מהבשר והלא הדם בעצמו א"י לקבל וז"ב כשמש וע"כ הדברים תמוהים ועיין בחוות דעת מ"ש בזה ליישב דברי הרש"ל ואף שהוא דבר חריף אבל המעיין בש"ס גבי כחל ימצא דיש לפקפק וגם מכל מקום דבריו תמוהין דמכל מקום אין הנאסר יכול לאסור והוא כפי הנראה ס"ל דאם נ"נ יכול לאסור וזה אינו וכמ"ש וצע"ג. ודרך אגב ארשום במ"ש התוס' חולין דף צ"ו בהא דאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד והקשו בתוס' דלמה ליה לשמואל להשמיענו זאת דממילא נדע דאל"כ יקשה למה נקטה המשנה ירך שנתבשל בה גה"נ הא מקודם נמלחה דצריך מליחה וא"כ הא מליח הרי הוא כרותח דצלי וכתבו דה"א הא דנקט נתבשל היינו נצלה כדאשכחן דלפעמים קרא התנא לצלי בישול ולכאורה תמוה לי דמה מקשו התוס' דהא התוס' כתבו למעלה דמה דנקט אם יש בה בנו"ט הנה לרש"י מיירי שמקצתה תוך הרוטב ולר"י מיירי שכלה חוץ לרוטב דאל"כ הכל מצטרפין וא"כ טובא קמ"ל דמצד המליחה הי' מצטרף הכל כשנמלחו ביחד ואם לא נמלח ביחד אין רבותא אבל בבישול קמ"ל דאף שמקצתה תוך הרוטב אינו מצטרף לרש"י ולר"י דוקא כשכלה חוץ לרוטב וטובא קמ"ל וא"כ זה לא הי' יכול להודיענו רק בבישול אבל לא במליחה. אמנם נראה דמזה ראיה ברורה למה שחידש הר"ן באלפסי בסוף פכ"ה בסוגיא דטפת חלב והובא בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' דה"מ בחום של צלי אבל בקדירה כיון שיש בה הבל ולחלוחית מתפשט בכולה אעפ"י שהוא חוץ לרוטב ע"ש וא"כ כל שהוא בתוך הקדירה אף שלא נתבשל רק נצלה ג"כ מתפשט וא"כ יש לומר דזה באמת תירוץ התוס' שכתבו דהא דנתבשל היינו נצלה ולכאורה דחוק ולפמ"ש יש לומר דהיינו בנצלה באופן כזה דהיינו בקדירה וזה נקרא נצלה. ובזה מיושב קושית הזכרון יוסף בהא דס"ד דמליח כרותח דבישול וא"כ למה נקטה המשנה נתבשל. ולפמ"ש אתי שפיר דבצלי קדר הוה דינו כבישול ממש ואף דצלי אינו רק קולף בצלי כזה ודאי הוה כבישול ודו"ק היטב כי קצרתי. שוב ראיתי בחידושי רשב"א שכפי הנראה הרגיש בקושית הזכרון יוסף הנ"ל.