שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (ט׳)

אחר כמה שנים בשנת תרי"ב כשלמדתי בחורף עם תלמידים בברכות דף ל"ח גבי דובשא דתמרי מצאתי בחידושי רשב"א שם דברים נפלאים ומפני שיש לי אריכות דברים הנני מעתיק בקצרה בהך דחידש זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' כ' לענין חמץ וחדש דמשקין היוצאין מהם כמותם ולא הוה זיעה בעלמא ודחה הך סוגיא דפסחים ממה דאמרו בחולין דף ק"כ וכתב דהך דמר בר רב אשי דאמר דדובלא דתמרי זיעה בעלמא היא דוקא לענין ברכה דלא מקרי פירי ע"ש וצריך להבין א"כ מה מדמה לתרומה וצ"ל כפירוש רש"י דלא ניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד ושאר משקין לא מקרי פרי ובאמת שהרשב"א הביא שם פירוש הראב"ד דפירש דלכך לא חשיב ר"י משקה משום דגמר תרומה מביכורים ודוק מינה ואוקי באתרא ואני תמה על עצמי שמדברי הרשב"א נראה דהראב"ד למדו מהספרי ונוראות נפלאתי מדוע לא הזכיר דברי הש"ס בחולין דף ק"כ ששם מבואר כל הדבר והראב"ד ס"ל דהסוגיא דחולין עיקר אבל הרשב"א חולק עליו וס"ל דסוגיא דפסחים עיקר דאינו רק זיעה בעלמא וע"ש במה שהשיג על רבינו האי וכתב דמהא דאמרו בפסחים זיעה בעלמא הוא משמע דהוה זיעה בעלמא ופירשא היא ועכ"פ מבואר בהרשב"א דסוגיא דפסחים עיקר וגם לפמ"ש הרשב"א שם גם הסוגיא דחולין אינה סותרת הסוגיא דפסחים דיש לומר דמזה גופא יליף הש"ס דזיעה בעלמא היא דהא לא חייל שם תרומה על משקין זולת תירוש ויצהר ש"מ דהוה זיעה בעלמא. ובאמת שלדבריו צ"ל דהא דבתירוש ויצהר חשיב משקה הוא משום דיליף מקרא וכעין זה כתבו התוס' בפסחים שם ע"ש וחפשתי בפ"י בפסק חדש וראיתי שהזכיר דברי הרשב"א אלו ברמז קצת ואני מתפלא עליו ביותר שהציץ מבין החרכים ולמה לא דייק היטב בלשון הרשב"א והי' מוצא מרגליות יקרות דברשב"א מבואר דעיקר היא כסוגיא דפסחים וגם דהסוגיא דחולין אינו סותר רק דעיקר מה דלא חשיב פרי הוא משום דזיעה בעלמא וזה ביארו התוס' בפירוש בפסחים ודברי זקני הח"ץ ז"ל שהשליך מנגד הסוגיא דפסחים היא תמוה דהרשב"א השיב עליו אבן פנתה ואף דדברי הראב"ד מורים בהדיא דהסוגיא דחולין הוא עיקר ומר בר רב אשי דלמד דזיעה בעלמא היא הוא דוקא בזב מאיליה אבל בכתשן לא ע"ש אבל הרשב"א דחה זאת. ובאמת לפענ"ד הראב"ד אזל בשיטת הרא"ש דס"ל כל שנכנס טעם הפרי בתוך המים הו"ל טעם גמור ומברך כברכת הפרי וביארתי בחבורי יד שאול בהלכות חדש דהוא משום דע"י כבוש ובישול וכתישה יוצא גוף הטעם וכמ"ש הש"ך סי' ק"ז ביו"ד לענין ציר דגים וגם הח"ץ ז"ל שם כתב סברא זו אף שלא הזכיר דברי הש"ך אבל הרשב"א לשיטתו דס"ל דאין מברך רק שהכל כמבואר סי' ר"ב ס"י ועיין מג"א סי' ר"ב שם ס"ק כ"ב שהשיג על הב"ח והמעיין בדברי הרשב"א כאן ימצא כי דברי הב"ח נכונים ועכ"פ דברי זקני הח"ץ לפענ"ד תמוהין מאד. גם מ"ש הח"ץ דמר בר ר"א למד מערלה אני תמה דבאמת הוא אמר טעמי' דנפשי' דהו"ל זיעה בעלמא והש"ס מוקי לה כר"י והא לענין תרומה וערלה למדו מביכורים וביכורים יליף מתרומה וצע"ג בכל זה. ועכ"פ נראה ברור דמזה היתר גמור לענין חדש דזיעה בעלמא היא ואביי ג"כ ס"ל כמר בר ר"א ואף לדברי הראב"ד עכ"פ מר בר ר"א ס"ל דזיעה בעלמא הוא ע"ש ודו"ק היטב. שוב ראיתי בחידושי פ"י בברכות כאן וראיתי שהרגיש בדברי הרשב"א אלו דהראב"ד ס"ל דסוגיא דחולין עיקר והרשב"א דחה זאת והזכיר דבריו שבפסק חדש ע"ש. אחר כמה שנים בעשור לחדש ניסן תרי"ג מצאתי בסמ"ג מצות ל"ת מצוה ע"ז ע"ח וז"ל ואומר רבינו יעקב דשכר שלנו איכא בל יראה לכ"ע שיש שנותנים בו שעורים כ"כ עד שיש בו כזית בכא"פ דבהכי מודו כ"ע ומכל מקום לא יברך על השכר בפה"א דמאן נימא לן דהוה כמו קמחא דשערי דאיכא מ"ד דמברכין עליו בפה"א דהתם אשתני למעליותא ע"ש. הנה מבואר דלענין חמץ בודאי שכר שעורים עובר על ב"י ול"ד לברכה ומזה היה ראיה ברורה להגאון מוהר"מ טיקטין ואא"ז הח"ץ ז"ל ולא הי' צריכין לראיות אבל גוף הדין צ"ע. והנה בהא דאמרו בטהרות פ"ג מ"ג והובא בפסחים דף ל"ג טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור וכתב רש"י דיותר מכביצה טמא לפי שעדיין הי' כביצה אוכל אע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה תנן התם טובא ובמנחות דף נ"ד נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעט טהורין וכן כזית פיגול חלב ונותר חזר והניחן בגשמים ותפחו טמאים וחייבים עליהם משום פיגול נותר וחלב אע"ג דגשמים הנבלעים בתוכו לאו חלב נינהו דאי סחיט להו ושתי מיני' כזית פטור אפ"ה כל כמה דבגווה נינהו משלים לשיעורו ע"ש: