שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (ח׳)

ובזה מיושב היטב מה דנשאלתי בשם חתן דודי הרב החריף מוה' יוסף נ"ז נ"י דלמה הקשו התוס' משתי' ת"ל דאף בשתה פעם אחת חייב שתים משום שבועה דשתיה ומשום שבועה דלא אוכל. ולפמ"ש אתי שפיר דהשבועה ראשונה שלא אשתה הי' ברביעית וא"כ אם נימא דיתחייב בשביל השבועה דלא אוכל שוב כבר נתחייב בכזית ואיך יחול אח"כ השבועה דשלא אשתה דצריך רביעית ובציר ליה שיעורא וע"כ דשתה ב' פעמים ודו"ק היטב. והנה ביומא דף פ' ע"ב אמר ר"ל ציר שע"ג ירק מצטרף לככותבת ביוה"כ פשיטא מ"ד משקה היא קמ"ל כל מכשירי אוכלא כאוכלא והקשיתי דאמאי נקט ר"ל דוקא מצטרף לככותבת ביוה"כ ור"פ באומצא ומלחא נקט סתם דמצטרף. ולכאורה רציתי לומר דבאמת אכל ושתה אינו מצטרף רק דהכא ביתובי דעתא תליא מלתא וא"כ זה דוקא ביוה"כ משא"כ בשאר איסורים ובפרט דהשיעורים חלוקים אוכל בכזית בשאר איסורים ומשקין ברביעית אבל באמת הש"ס מסיק דאכשורי אוכלא כאוכלא דמי וא"כ גם בשאר דברים מצטרף וכן למד מזה המג"א סי' ר"י ס"ק א' לענין ברכה דמצטרף. איברא דבחולין דף ק"כ משמע דהש"ס מסיק דלא מטעם דהוה מכשירי אוכל וכאוכל דמי רק מטעם דביתובי דעתא תליא מלתא וע"ש ברש"י שביאר בהדיא דלכך בטומאה בעי קרוש דאל"כ לא מצטרף דלא הוה מכשירי אוכל ודברי הש"ס ביומא ובחולין סותרין קצת וגם דברי המג"א צ"ע דלמה לא הרגיש בזה דלפי דברי הש"ס שמביא בעצמו מחולין שם לא משמע כדבריו ועיין בתוס' ישנים ביומא כאן שדבריהם הקדושים צ"ע דהקשו דאף דלענין שאר דברים משקה הוא כדאמרו לענין טיבול במשקה ומשמע אפילו ציר ומורייס מכל מקום לענין יוה"כ כל דבר אכילה אוכלא היא והדברים צ"ב דפשיטא דציר לבדו משקה היא ולא הי' צריכין למשמעות והלא כן הוא בהדיא ביומא בדף פ"א שתה ציר או מורייס והיא ברביעית אבל ציר שע"ג אוכל הוא דהוה אוכלא וגם לא הביאו מדברי הש"ס בחולין דשם מבואר דהוה משקה רק ביוה"כ ביתובי דעתא תליא מלתא והרמב"ם נראה שפסק כהך דיומא דהוה מכשירי אוכל כאוכל. שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סימן ע"ו שהאריך בזה הרב מוהר"א סאגיש ז"ל והוא אם משקה הבא לאוכל הוה כאוכל לענין נט"י והביאו דברי הש"ס יומא הנ"ל וצ"ע שלא הזכירו כלל הך דחולין וגם דברי התוס' ישנים ביומא הנ"ל שלא נדפס בימיהם ואין הזמן מסכים יותר. והנה בהך דאומצא ומלחא מצטרף לכאורה קשה לי בהך דאמרו בברכות דף ל"ח דר"י אכל זית מליח וקשה הא מכי שקיל לגרעניתא בצר לי' שיעורא ובירושלמי משני דברייתא הוה ועיין בסי' ר"י במ"א וקשה למה לא משני דהמליח מצטרף ואולי כיון דהגרעין שקול כמו הפרי עצמו כדאמרו ביומא דף ע"ט ור"פ גופא אמר תרי קבא דתמרי וחד קבא דקשייתא וסריח וא"כ אין מקום שיצטרף דהמליח לא הוה כמו הגרעין וא"ל דמליח הרבה דהא כל שמליח יותר ממה שצריך לא מצטרף כמ"ש המהרמב"ח בחידושיו ביומא שם ודו"ק. שוב ראיתי במג"א סימן קנ"ח שהאריך ג"כ בהך דמכשירי אוכל והביא דברי המהרי"ט אלו וע"ש שהביא דרוטב דינו כמשקה. ובזה אמרתי דבר נחמד במה דאמרו ביומא דף פ"ב עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו ותמה המהרמב"ח בספר תוס' יוה"כ דכיון דטעם כעיקר דאורייתא מה נ"מ בין רוטב לשומן ע"ש והנני יוסיף דאף דרוטב אינו נהנה כ"כ כמו שומן מכל מקום אטו תענוג שאינו של עינוי אסרה תורה וכדאמר רבא בדף ע"ח לענין מנעל וא"כ גם כאן כל שאיסור הוא משום עינוי א"כ מה נ"מ בין רוטב לשומן. ואמרתי בזה דהנה משקה שיעורו ברביעית ומאכל שיעורו בכזית א"כ רוטב דהוא משקה ואינו כשומן ועיין ביו"ד סי' פ"ט ברמ"א ובט"ז שם ומכאן ראיה ברורה דרוטב אין דינו כשומן וא"כ הוה ברביעית ומותר להאכילה רוטב בפחות מרביעית ובשומן דדינו כמאכל הוא בכזית ואף דגם בטעם כעיקר שיעורו בכזית היינו אם בא לאוכל והו"ל מכשירי אוכל אבל רוטב בפ"ע דינו ברביעית ודוק. ומה דאמר תחלה תוחבין לה כוש ברוטב לפענ"ד הכוונה לפי מה דאמרו ביומא דף ע"ד דמכאן רמז לסומא שאוכלים ואינם שבעים א"כ כאן שרצו להאכיל מעט מעט ושמא לא תתיישב דעתו באם יתנו לה רוטב בפ"ע שתראה כמה הוא ע"כ נתנו עצה שתוחבין לה כוש וא"כ הרוטב נבלע ולא תדע כמה נבלע ותחשוב שנבלע הרבה רוטב ותתיישב דעתה וע"ז אמרו אם לא נתיישב דעתה נותנין לה רוטב ואח"כ נותנין לה שומן וכמ"ש. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פי"ד ממ"א הלכה י"ד שלא העתיק כלשון הש"ס ועיין מהרמב"ח שם ולפמ"ש המעיין בדברי רבינו ימצא שכוון לזה להורות דמאכילין פחות מכשיעור וא"כ נ"מ בין רוטב לשומן וכמ"ש ודוק.