שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (י״ז)

והנה אם לוקין על איסורי הנאה כשנהנה ולא אכל ראיתי בזה מבוכה רבה ואמרתי לבאר והנה הפר"ח באו"ח סי' תמ"ג האריך בזה וכתב דכל שנהנה כדרך אכילה זה ודאי דאינו לוקה לפי שהנאה ואכילה ענין אחד וכבר השריש רבינו בשורש ט' בסה"מ דאינו נחשב לשתי לאוין כל שהוא מענין אחר כגון לא תפאר ולא תעולל. אמנם אם נהנה שלא כדרך אכילה כגון מוכר או נתן שזה ג"כ מקרי הנאה ומהראוי שילקה וכ' הפר"ח דלא מקרי כדרך הנאתו ממש שדרך הנאה היינו דרך אכילתו והנאתו ע"ש ובאמת שזה דחוק דסוף סוף נהנה מזה. ולפענ"ד נראה דבר חדש דכיון דבאכילה שהוא אוכל ונהנה אינו מתחייב רק אם אכל שיעור כזית וככותבת וכדומה א"כ אי אפשר לחייב על הנאה גרידא שאינו דרך אכילה רק באותו שיעור ממש ואם כן אי אפשר לשער הנאה בשיעור כזית דתיכף כשמכר אית ליה הנאה ואיך נשער הנאת כזית וא"כ כל הנאות הו"ל כחצי שיעור דאין לוקה ולזה כוון לפענ"ד הה"מ פ"ח ממ"א הט"ז במ"ש ודין איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו והיינו דכל הנאה אי אפשר לשער בשיעור כזית דלא שייך בהנאה שיעור כזית וזה אי אפשר לחייבו בכ"ש דאם כן יהיה יציבא בארעא דאיך יהיה הנאה גרידא בלא אכילה חמור בשיעורו מאוכל ונהנה ובנהנה כדרך אכילתו שוב אי אפשר לחייבו על הנאה שזה הוא כמו אכילה ולכך אין לוקין על הנאה. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הפר"ח דלפ"ז בבב"ח דאמרו בפסחים דף כ"ה דלוקין עליהן אף שלא כדה"נ מהראוי ללקות כשנהנה בב"ח אף בהנאה גרידא בלי אכילה והרמב"ם רפ"ט ממ"א שיכל את ידיו שבבישול ואכילה כתב דלוקה ובהנאה כתב לשון איסור. ובאמת תירוצו דחוק דלפמ"ש הרמב"ם הרואה יראה שבמכוון השמיט לשון מלקות בא"ה ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך מלקות באם נהנה דבעינן שיעור כזית וכדומה וזה לא שייך בהנאה ודוק. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש הרמב"ם פי"א ממ"א ה"א יין שנתנסך לע"ז אסור בהנאה והשותה ממנו כל שהו לוקה והכ"מ הביא בשם הרמב"ן שתמה בזה דמנין לנו שילקה בכ"ש ועיין לח"מ שהאריך לתמוה על הרמב"ם הרבה קושיות ועיין בספר המצות מצוה קצ"ד שהרמב"ן הקשה כמעט כל הקושיות האלו. ולפמ"ש יתבאר כמין חומר דבאמת בהנאה מהראוי שילקה רק שכתבתי דלא שייך בהנאה שיעור וא"ל דא"כ ילקה בכ"ש דאם כן שוב תהיה חמור מאכילה והנאה ולפ"ז כיון דיי"נ יצא מכלל אכילת תקרובת ע"ז ולגבי שתייה כתב קרא בפ"ע ישתו יין נסיכם אם כן שוב בשתיה ראוי שילקה בכ"ש דבאמת גם בכ"ש שייך איסור הנאה דבשלמא תקרובת ע"ז לא שייך לחייבו מלקות בכ"ש דממנ"פ אם לא אכל רק שנהנה גרידא כגון שמכר לא תהיה חמור מהאוכל והנהנה דצריך כזית ובנהנה כדרך אכילה שוב הוה אחת עם האכילה אבל יי"נ דשתי' כתיב בפ"ע אם כן יצא מכלל אכילה וחייב מלקות בכ"ש. ובזה מיושב היטב קושית הרמב"ן והלח"מ דלמה לי קרא דישתו יין נסיכם והלא יש בו משום תקרובת ע"ז ולפמ"ש אתי שפיר דאי משום תקרובת לא הי' לוקה על השתייה בכ"ש ועיין בתוס' בע"ז דף כ"ט ע"ב שנדחקו גם כן בזה דלמה לי קרא דישתו יין נסיכם ולפמ"ש אתי שפיר ודוק היטב כי הוא נחמד ונעים. ובזה מיושב היטב מ"ש הרמב"ם פ"א ממעילה ה"ג כל המועל בזדון לוקה וכו' ואזהרה של מעילה שנאמר לא תוכל לאכול וכו' נהנה מהן בשו"פ לוקה והמלמ"ל האריך שם דמאחר דמקרא דלא תוכל לאכול נפקא איך לוקה בהנאה ומ"ש הלח"מ פי"א ממעה"ק דלא תאכל גם הנאה במשמע תמה המלמ"ל שם דניהו דהוה בכלל אבל אין לוקין על הנאה וגם מנ"ל דתלוי בשו"פ ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת על הנאה מהראוי שילקה דהיינו כשלא הי' בדרך אכילה והנאה כגון שמכר אלא שלפי שלא שייך בו שיעור לכך אי אפשר שיהיה חמור מן אוכל ונהנה וגם נהנה כדרך אכילה אי אפשר שילקה דהוה כמו אכילה ולפ"ז כיון דבמעילה יש שני מיני מעילות אחת בדרך הנאה שאוכל ונהנה ואחת בדרך שמוציא מרשות לרשות כגון שמכר או שנתן כמ"ש בתוס' מעילה דף ח"י ולפ"ז על מעילה שהוא בהוצאה מרשות לרשות זה אינו בתורת אכילה ע"ז גלתה התורה שיעור שו"פ ולפ"ז כיון שמשכחת לה שיעור להנאה אף בדרך אכילה כגון שיהי' בו שיעור שו"פ אם כן כל ששייך שיעור פשיטא דלוקה על הנאה ומיושב כל קושית המלמ"ל שם ודוק היטב כי לפענ"ד נפתח בזה שער גדול ועיין מלמ"ל פ"ה מיסוה"ת ובשעה"מ שם.