שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״א (ט׳)

ובזה מיושב היטב מה שאמר ר"א י"ד סעודות והקשה המ"א דהא ביו"ט חייב ג"ס והא"ר הקשה דהא ע"כ יש שבת בנתים ושבת ודאי חייב בג"ס ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דאינו חייב מצד יו"ט דהא יו"ט רשות רק מצד מצות סוכה וא"כ עכ"פ לא הוה רק כדרך שדר עם ב"ב בחול וליכא רק ב' סעודות ואף בשבת דבעי לכם משום עונג די ג"כ בב' סעודות ולא שלשה וז"ב ודו"ק ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צ"ו ראיתי שבנה בנינים ודעתו דלר"א דס"ל דאכילה ביו"ט רשות גם בסוכה אינו קובע ולפענ"ד דבסוכה ר"א מודה דהרי ר"א אמר בעצמו די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ודוק היטב. ודרך אגב אזכור מה דהקשה אותי תלמידי המופלג מוה' גרשון קארציר נ"י ביום ג' סליחות תרי"ז במה שהקשו התוס' פסחים דף ק"ב ד"ה מניחו דלשון הנכנס לביתו לא משמע כן וע"ז הקשה דטפי היה להם להקשות דהרי ר' יהודה ס"ל בדף ק"ג שם דמברך על המזון בתחלה ופירש"י משום דאין מעבירין על המצות וא"כ כל שאכל מבע"י שוב שייך לברך על המזון דהוא שעת החיוב על אכילתו וא"כ שוב שייך חביבה מצוה בשעתה כדאמרו בדף ק"ה ע"ב שם ולק"מ דע"כ לא מקרי חביבה מצוה בשעתה רק הבדלה שהזמן מיוחד דוקא במ"ש משא"כ בהמ"ז דבכל עת שיאכל הוה שעתי' ולא שייך חביבה מצוה בשעתה כלל ודוק כי זה ברור ופשוט. והנה חביבא מצוה בשעתה דוחה גם ענין מעבירין על המצות וכמ"ש בתשובה אחרת ואכ"מ גם מה שהקשה דלהס"ד דלא ידענו לחלק בין אפוקי לעיולי אמאי לא הקשה דר"י אדר"י דר"י ס"ל דמקדש על הראשון ואח"כ מברך על השני ולק"מ דשם מיירי באמצע סעודתו כמ"ש רשב"ם רק דאסור לאכול עד שיקדש אבל כאן מיירי בגמר סעודה: