שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״א (ג׳)

אחר שכתבתי כ"ז נזכרתי שיש ספר ביאור מרדכי מהגאון מוהר"מ בנעט זצ"ל על המרדכי בע"פ ועיינתי שם וראיתי באות ע"ט שם הביא דברי הש"ג הנ"ל ותמה עליהם ג"כ דאיך אפשר שאסור לקדש קודם הלילה והביא ש"ס דברכות דף כ"ז דמתפלל של שבת בע"ש ונדחק בכוונת הש"ג ע"ש. ולפענ"ד דברי הש"ג תמוהים מאד ומהרי"ף אין ראיה וכמ"ש והגאון לא הרגיש כלל לא דבר ולא חצי דבר זולת במה שרמזתי לעיל מתוס' עירובין דף למ"ד ע"ב ד"ה ולפרוש ע"ש ואין הזמן גורם לעיין בדבריו. שוב מצאתי שאהבה נפשי בדברי ש"ב הגאון המצל"ח שהרגיש ג"כ בדברי הרי"ף דמשמע דאסור לקדש קודם הלילה וע"ז תמה דלמה לא יהיה רשאי לקדש והביא דברי הש"ע סי' ער"ז ולא הרגיש כלל בדברי הש"ע סי' ער"א וכתב לחלק כיון שישבו כבר בסעודה לכך אסור והיא כעין מ"ש למעלה ועד בשחק נאמן שכבר זכיתי בה תחלה טרם רואי בדבריו ושמחתי מאד שזכיתי לכוין בהעברה בעלמא לדברי הצל"ח והוספתי דברים רבים. והנה הרמב"ם פ"ד דברכות כתב דאם אמרו בואו ונקדש וחזרו ושתו אעפ"י שאינם רשאים צריכין לחזור ולברך אבל אם אמרו בואו ונבדיל מותרין לשתות והראב"ד כתב דשבת קובעת אעפ"י שלא אמרו בואו ונקדש ובהבדלה כל שאמרו בואו ונבדיל אסורין לשתות ועיין כ"מ מ"ש בזה ובט"ז סימן ער"א ס"ק ה' כתב לפרש פלוגתתם. ולפענ"ד נראה דסברת הראב"ד היא דבשלמא לענין עיולי שבתא דתלוי בשבת עצמו שמשנכנס אף אם לא יקדשוהו הוא מוקדש וקאי א"כ לכך ל"צ לומר בואו ונקדש משא"כ בהבדלה דאם לא הי' מבדיל הי' עדן חל עליו קדושת שבת ולכך באמר בואו ונבדיל הוא דאסורין לחזור ולשתות משא"כ בלא אמר דאז ממילא קדושת שבת עליו ועיין בלבוש סי' רס"ג הובא בט"ז שם בסוף הסימן בתשובה שם אבל הרמב"ם ס"ל דניהו דהשבת קדוש וקיימא היינו לענין עשיית מלאכה וכדומה אבל במה דצריך לקדש השבת על היין או בתפלה וכדומה זהו לא מועיל עד דאמר ובהבדלה ל"מ אף אמירה ודוק. ובאמת מה דאמרו דזכרהו על היין בכניסתו ולרש"י אף על היין הוא מן התורה ולהתוס' וכל הפוסקים רק גוף הזכירה מן התורה. לכאורה צריך ביאור למה צריך לקדושי כלל הא הוא מקודש ועומד. ולפענ"ד נראה דהדבר דומה לבכור דקדוש מרחם ואפ"ה בעי לקדשו ואף דנחלקו בזה בערכין דף כ"ט ועיין בטוש"ע יו"ד סימן ש"ו מכל מקום שבת דקדושתו חמורה מאד וחביבה הזהירה התורה דלא די במה שמקודשת ועומדת רק שצריך לקדש בפה.