שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר׳ (ז׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' דלר"ה דס"ל היתר תשמיש מחייב באונסין ע"כ דמוכר אסור להשתמש במעות דאל"כ יקשה אמאי ספר לא מעל עד דמשיך והא מחויב באונסין וראוי שימעול ולפ"ז שוב יקשה לר"י למה תקנו דמעות לא יקנה והא שוב קשה הא יוכל לומר נשרפו מעותיך בעליה ע"ש ולפי שיטת הרמב"ם ניחא דניהו דמותר להשתמש במעות כל כמה דלא משך ולא אמר בפירוש שיוציא המעות שוב לא מעל דלא קיי"ל כברייתא דמעל הגזבר רק כמתניתין וכמ"ש הרי"ק בכ"מ שם דמהאי דלא מעל עד שמשך דחה הרמב"ם הך דברייתא דמעל הגזבר אבל שפיר נוכל לומר דהיתר תשמיש חייב באונסין אף דלא מעל דחידוש הוא ובעינן לענין מעילה שיאמר בפירוש. איברא דלפ"ז יקשה מה מייתי ראיה רבא לר"ל דמשיכה קונה דדוקא בלן דלא מחסר משיכה אבל שאר אומנות לא מעל עד דמשיך ודלמא שאני מעילה דבעי שיאמר בפירוש ואדרבא בזה היה מקום ליישב מה דהקשה הש"ס מברייתא דתני ספר וספן וכל בעלי אומניות דמעל קודם שמשך דהרי הרי"ק בכ"מ כתב דהברייתא חולקת עם המשנה בזה והברייתא ס"ל דאף שלא אמר בפירוש מעל הגזבר וא"כ גם בספר מעל משא"כ המשנה דפירש רבינו שלא מעלו שניהם ומטעם דלא סגי בלא אמר וא"כ לכך לא מעל. אמנם נראה דיש לחלק דע"כ לא בעי היתר בפירוש להשתמש רק בדבר שקונה דכ"ז שלא משך למה ישתמש במעות והא אינם שלו לגמרי ויש זמן מוגבל מתי ישתמש במעות כשימשוך זה החפץ אבל בבלן וכל בעלי אומניות דאין זמן מוגבל דהוא נתן המעות וכל אימת שבא לרחוץ וכן להסתפר וכדומה יוכל לעשות הוה כאילו הרשהו בפירוש להשתמש דהא הדבר תלוי בדעת מי שנתן לו המעות להיות נהנה מהדבר וא"כ למה נקט בלן דוקא וע"כ דבלן דוקא ולא שאר אומניות וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב בפ"ו ה"ט נטל פרוטה ונתנה לבלן אעפ"י שלא רחץ מעל שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות אעפ"י שעדיין לא עשו מלאכתו מעל קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן ישראל לא מעל ותמה הכ"מ דזה לר"ל אבל לר"י לא דהא מעות קונות ד"ת ולפמ"ש אתי שפיר דמה שחילק רבינו בין בלן ושאר בעלי אומניות לבין מוכר חפץ דבאומניות הדבר תלוי בידו בהיותו רוחץ בכל עת שירצה והיינו דלא בעי שיאמר לו בפירוש היתר תשמיש אבל המוכר בעי שיאמר כן בפירוש ולכך לא מעל. איברא דעדיין קשה א"כ למה בעכו"ם מעל והא בעכו"ם ודאי מעות לא קונה ובעי משיכה. אמנם נראה כיון דהגוי כל שנתן לו מעות ודאי השתמש בהמעות ולמה לא ימעול דהוא בודאי אינו משגיח אם יש לו היתר להשתמש במעות ודוק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.