שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ט (ג׳)

ומצאתי בשטה מקובצת בב"מ דף נ"ז גבי הא דאמרו מ"ס לכתחלה לא ודוקא שחלל בדיעבד מחולל ומ"ס אפילו לכתחלה והביא שם בשם הריטב"א שהקשה ג"כ קושית הקדמונים דאיך אפשר למשרי למעבד הכי לכתחלה וכתב בשם הר"ר אלחנן דהתם בהקדש שבא כבר ליד גזבר אין בו שאלה ואילו הקדש שלא בא ליד גזבר יכול לשאול ולהוציאו לחולין ע"ש הרי בהדיא דדברי הטורי אבן מבואר בקדמונים ואחר כמה שנים השמש יצא על הארץ רמב"ן על הלכות בכורות עם מהרי"ט אלגזי אשר נורא הוא על כל סביביו מפלפולו ובקיאתו וחריפתו ומצאתי בדף י' שהאריך הרחיב הדיבור בזה ואמרתי לרשום ראשי פרקים הנה הביא שם דברי התוס' חצונית כת"י בבכורות שהקשה גבי הא דמבעיא לי' פדיונו פדוי לבעלים משום כיון דקנוי ליה למה דביני ביני לא דמי להקדש וכתבו בתוס' וז"ל וא"ת כל הקדש נמי איכא דביני ביני דהא אמרינן בעלמא הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ומכל מקום אחר מצי פריק לי' וי"ל דדוקא בעלים יכולים לחללו על שו"פ ולא אחר. והנה מה שחילקו בין הבעלים לאחר הדבר מפורש בתוס' שלנו במנחות דף מ"א ובתמורה דף כ"ג והגאון הבקי העצום מהרי"ט אלגזי לא זכר כלל מזה. והנה מה שהקשה על התוס' חצונית דהא שאני הקדש דדוקא בדיעבד יכול לפדות משא"כ בפדיון דלכתחלה אין יכול לפדות וע"ז הביא דברי הריטב"א שכתב דגם לכתחלה יכול לפדות כשהוא ביד בעלים ומטעם דיכול לשאול עליו משא"כ הגזבר דבריו תמוהים דהרי בס"ד לא ידע התוס' מזה דאחר א"י לפדות וכתבו בפירוש דגם אחר יכול לפדות ואם נחית לסברת הרשב"א והריטב"א הנ"ל ע"כ אין התחלה לקושייתם דאחר א"י לפדות בפחות משויו כיון דאינו יכול לשאול וזה באמת כוונת התוס' בתירוצם וא"כ אין מקום לכוונתו וגם הא באמת לא קי"ל כר"ל ולכתחלה אף הבעלים א"י לפדותו בפחות משויו וכבר הרגיש המהריט"א בעצמו בזה אבל באמת כוונת ההוס' דעכ"פ בזמן הזה יכול לפדות אפילו לכתחלה בשו"פ כדאמרו בערכין דף כ"ט וא"כ בזה"ז עכ"פ מה עדיפותא דפודה פ"ח יותר מהקדש וע"ז כתבו דבאמת גם בזמה"ז אינו יכול לפדות ההקדש בשו"פ אחרים ודוקא הבעלים מיהו לפמ"ש בחבורי על יו"ד סימן רצ"ד דבזה"ז כיון שהולך לאיבוד גם בעלים שוה לאחר דגם הבעלים א"י לשאול והולך לאיבוד ע"ש כי קצרתי פה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ומ"ש המהריט"א להקשות על תוס' רי"ד בקידושין דף נ"ו בענין פ"ח כבר הארכתי בזה ת"ל בחידושי להלכות קידושין סי' כ"ח יעו"ש וכעת נראה לי בדרך אחר דבאמת כבר נסתפק המהרש"ך אם גם בקידושי כסף לא מועיל טלי קידושיך מע"ג קרקע וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ליישב שני תשובות הרדב"ז שנתקשה המלמ"ל בפ"ה מאישות ותורף הדברים דכל הטעם דהיכא דלדידיה אינו שוה אף שלדידה שו"פ אינה מקודשת משום דכיון דמצידו לא הוה קידושין א"כ הוה כטלי קידושך מע"ג קרקע דהוה כאילו הוא לא נתן לה וז"ב. ולפ"ז לכאורה דברי התוס' רי"ד נכונים דכיון דכעת פ"ח אסור בהנאה ורק לאחר שתפדה בשה הרי הוא שלה א"כ לא באו הקדושין מצדו והוה כאלו אמר טלי קידושיך מע"ג קרקע וז"ב. אמנם נראה דלפי מה דנסתפק הש"ס בבכורות דף י"ג אליבא דר"י דפ"ח אסור בהנאה אם פדיונו לפודה או לבעלים ומסיק דפדיונו פדוי לבעלים א"כ כשתפדהו יהי' הפדיון לבעלים א"כ שוב לא הוה כטלי קידושיך מע"ג קרקע דהא תצטרך לתנהו לו וא"כ מידו בא לה הקידושין. אך ז"א דממ"נ אם תצטרך לחזור ולתנו לו ואח"כ יצטרך לקדשה מחדש א"כ פשיטא דאין התחלה לקידושין וע"כ צ"ל דממילא נעשו הקידושין דהרי כיון שבידה לפדותו ויהיה שלו ואז למפרע נעשה שלה א"כ שוב לא באו הקידושין מידו. ולפ"ז נראה לי דאם פדיונו לפודה שפיר מקודשת ול"מ טלי גיטך מע"ג קרקע דהרי הוא קדשה לשם קידושין ורק שכעת אינו שוה כלום וכל שלאחר הפדייה תוכל להתקדש בו הרי הוא נותן לה דבר לקידושין וכבר כתב הרא"ש פרק הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו דאם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וכתב הרא"ש דאף דאמרו בפ"ב אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני וכו' מגרשה לה אף שנטלתו בנתים והוציאה הגט מת"י וחזרה והביאתו לב"ד אף דלא בא בעת הנתינה מיד הבעל מ"מ בתחלה בנתינה בא לידה אף שיש הפסק בנתים מכל מקום כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת משא"כ כאן דמתחלה לא נתן בידה ועיין ב"ש סי' ל' ס"ק א' כעין זה ולפ"ז בשלמא לפי המסקנא דפדיונו לבעלים א"כ אף כשתפדהו תצטרך לחזור להמקדש ובעת נתנו לידה לא הי' שוה כלום שפיר מקרי טלי קידושיך מע"ג קרקע דמתחלה לא נתן לה רק לאחר הפדייה ותצטרך לתנהו לו א"כ לא בא בנתינה מידו משא"כ כשהפדיון שלה שפיר מתקדשה כיון דהוא נתן לידה ואלו אמר לה שלא תתקדש רק לאחר הפדי' הוה כאילו אמר מכי מטית לב"ד תתגרש בו דכתב הרא"ש דלא מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע וה"ה כאן. ומעתה יש לומר דהש"ס אזיל בבכורות שם בס"ד דהאבעיא דפדיונו לפודה שפיר פריך תקדש מה דביני ביני משא"כ לדידן דברי התוס' רי"ד נכונים וכמ"ש ודוק היטב כי חריף הוא. ומה שהקשה עוד חזון נחום כיון דהיא סברה שתתקדש בכולה היאך מועיל שתתקדש במה דביני ביני וכמ"ש התוס' בקידושין דף ג' לענין א"ה דאינה מקודשת אף ששוה פרוטה שלכד"ה כיון דהיא סבורה להנות כדרך הנאתו וה"ה בזה הנה כבר הארכתי בחידושי לקידושין ליישב בכמה אנפי וכעת נראה לי בפשיטות דבאמת דברי התוס' צ"ב דמה שייך לומר דלא סמכה דעתה הא הוא לא אמר לה שתתקדש בסך זה רק שקדשה בא"ה ששו"פ סמכה דעתה ועיין במקנה ובא"מ סי' כ"ח שעמדו בזה וכ"כ שם בזה וכעת נראה לי דעכ"פ א"ל שתתקדש בזה הדבר ואותו דבר מסתמא עומד להנות מהם כדרך הנאתן א"כ היא חשבה עכ"פ להנות מזה כדרך הנאתו והרי אינה שו"פ רק שלכד"ה ואין החפץ עומד מסתמא לזה א"כ אינה מקודשת אבל כאן גוף הפ"ח עומד להנות לאחר שתפדהו בשה וא"כ מה בכך שלא תתקדש בכל הפ"ח הא עכ"פ מקודשת באותו דבר שאמר לה ותתקדש במה דביני ביני כיון שלא אמר לה שתתקדש בכל השווי וז"ב כשמש: