שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (ז׳)

והנה ראיתי שם שהקשה דלפמ"ש הר"ן פרק כל הנשבעין ליישב לשיטתם דרק עבד כנעני הוקש לקרקע ולא עבד עברי דהא דפריך בקידושין א"ה היינו קרקע דהיינו דכל שטוען על גופו לאו תביעת ממון הוא ואינו נשבע רק על תביעת ממון וע"ז פריך דא"כ ל"ש שבועה בטוען הפלת שיני דהא טוען על גופו דלכך א"צ יחוד כלי דזה טוען שב"ח הוא ואין לך טוען על גופו יותר מזה ולמה יתחייב שבועה ובזה ל"ש תירוצו של התוס' ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור מ"ש הר"ן דטוען על גופו של עבד לא שייך שבועה והא הו"ל ממון דהעבד היא כמו כל קנין של הבעלים דהא משתמש עמו ועושה כל אשר צריך אמנם נראה דשוב זה נשבע שלא נמכר לו בעבד אם כן זה טוען שאינו עבד והרי הוא ב"ח לעצמו אבל כאן הוא להיפך דהבעלים נשבעים שלא הפיל את שינו והרי הוא עבד כמו שהיה אם כן שפיר מקרי ממון דהו"ל כמו שורו וחמורו וכל אשר לו בפרט בעבד כנעני הכי שייך לומר שאינו תביעת ממון וז"ב כשמש לפענ"ד. והנה מ"ש שם בשם ספר מחנה לוי הנה עיינתי במחנה לוי והנה מה שהקשה דבהמית שורך את עבדי הו"ל תביעה הבאה מחמת קרקע כ"כ שכן הקשה אביו הגאון בהפלאה וכ"כ שלא נלפענ"ד דזה הוה ממון ממש דאין אנו דנין רק על ההיזק שעשה לו. אך מה שהקשה בהא דאמרו בשבועות דף ל"ז דלכך לא תני גנבת את עבדי משום דהו"ל קרקע ולפ"ז כיון דס"ל דאין נשבעין על עבדים אם כן שוב יקשה בסיפא דמתניתין דאמר הפלת את שיני דפטור ומטעם דהוה קנס וכל שאינו משלם עפ"י עצמו ועל זה קשה דהא הו"ל כפירת עבד וכמ"ש התוס' ותירוצם לא שייך כאן דהא ס"ל להמשנה דאין נשבעין על העבד הנה זה קושיא גדולה. אך נראה דבאמת זה טוען שב"ח הוא ואינו קרקע אך דהו"ל תביעה הבאה מחמת קרקע וכ"כ דאף דכעת אינו קרקע כיון דאילו מודה מפטר והו"ל מודה בקנס הו"ל כקרקע ולפ"ז שפיר אמרו במשנה דפטור בשביל שאינו משלם עפ"י עצמו והתוס' שפיר הקשו לר"ש דפוטר משום דכתיב וכיחש בעמיתו ושם להס"ד אף בעמד בדין פוטר ר"ש ואם כן לא משום מודה בקנס פוטר ושפיר הקשו בתוס' ודוק היטב: