שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (ו׳)

והנה ראיתי בהפלאה בכתובות שם ובקצה"ח סי' צ"ה שהקשו דמה הקשו התוס' דל"ש שבועה בעבד דהוקש לקרקע דלפי שיטת התוס' דוקא עבד הוקש לקרקע ולא ב"ח א"כ כאן שזה טוען שהפיל שינו וסימא את עינו הרי יצא לחירות ושוב שייך קרבן שבועה. אך נראה דכל ענין קרבן שבועה היא לפי שכפר לו ונשבע לשקר ולפי כפירתו שלא הפיל שינו ולא סימא את עינו א"כ הו"ל עבד גמור שוב ל"ש שבועה ואיך יתחייב על כפירתו שבועה. ובלא"ה נראה לפענ"ד ברור דל"ק דלשיטת הרמב"ם דאף דהתביעה היא ממון כיון דבא מכח קרקע הו"ל כקרקע וכמבואר סי' צ"ה א"כ ניהו דע"י שהפיל את שינו יצא לחירות עכ"פ גוף התביעה באה מכח קרקע דרק עי"ז יצא לחירות ועד השתא הי' קרקע והרי אם הודה מעצמו הי' פטור דמודה בקנס פטור וא"כ גוף התביעה באה מחמת קרקע ובכה"ג חייב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הרמב"ם שכתב בפ"ז משבועות א"ל עבדו הפלת את שיני וכו' והאדון אומר לא עשיתי פטור שאם יודה מעצמו אינו חייב להוציאו בלא עדים שהמודה בקנס פטור והקשה הקצה"ח שם דל"ל לטעם זה ת"ל דהו"ל עבד דאין נשבעין וכן הקשה בשעה"מ שם ולפמ"ש אתי שפיר דלהרמב"ם כל שהתביעה באה מכח קרקע הו"ל כקרקע וא"כ אי לאו הך טעמא הי' כופר בב"ח ונתחייב שבועה וא"ל דבא מחמת הקרקע דהי' מקום לומר דשאני התם דניהי דהתבועה על ממון אבל גוף הענין נצמח מחמת קרקע אבל כאן כל שהפיל שינו פקע שם עבד ממנו והו"ל מטלטלין גמורים לזה אמר שאילו הודה מעצמו היה פטור א"כ גם עכשיו נצמח מקרקע ושפיר פטור דהו"ל נשבע על הקרקעות ודו"ק היטב. והנה ההפלאה הקשה שם דאם נימא דתביעה הבאה מכח קרקע הו"ל כקרקע א"כ היו להו להתוס' להקשות מרישא דברייתא המית שורך את עבדי דהו"ל כפירת קרקעות דבא מכח קרקע לפענ"ד זה אינו דניהו דהשור המית את העבד מ"מ התביעה אינו רק ממון דכל שהמית את העבד פשיטא דיצא מכלל קרקע לגמרי שוב ראיתי שבהפלאה עצמו הרגיש במ"ש למעלה ליישב קושית הפלאה דהו"ל כתביעה הבאה מחמת קרקע ואני הוספתי נופך ת"ל כאשר יראה המעיין ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור במה שראיתי בתוס' בכתובות שם ד"ה ר"ש שהקשו כיון דלא עמד בדין מה מועיל יחוד כלי הא הו"ל דבר שלבל"ע ואין אדם מקנה דבר שלבל"ע ומה קושיא דלמא מיירי שנתן לו הכלי וא"כ הו"ל כתפס דאף דבתפס משכון קיי"ל בסי' ר"ט דלא מועיל היינו משום דגופו אינו נקנה לו רק למשכון כמ"ש הבעל עיטור הא אם נותן לו גוף הכלי שיקנה לו מועיל תפיסה וא"כ דלמא מיירי בהכי ניהו דלא מיירי בנתנו לו דא"כ ל"ש השבה דהא כבר הוא בידו וכדאמרו שם ואף דמוקי לה בחזר והפקידו אצלו הא כתבו התוס' בב"מ דף מ"ח דלר"ש א"צ לאוקמא רק ביחד כלי לבד מכל מקום קשה כיון דייחד לו הוה כהפקיד בידו אותו הכלי ולשיטת הרשב"ם דרשות הנפקד קנוי לו להמפקיד דא"כ הו"ל כתפס דהי' הוה ברשותו ומידי דהוה אם הי' תפס החפץ וחזר והפקידו בידו דהו"ל כתפס. מיהו יש לומר כיון דיש לו עוד דין ודברים על החפץ הו"ל כפקדון דמקרי ברשותא דמרא כמ"ש בקצה"ח סי' שנ"ד ומכ"ש בזה דהקנה לו דבר שלבל"ע אם יתחייב ודו"ק. שוב מצאתי בשו"ת בית אפרים חלק אהע"ז סי' קי"ח שראיתי דרך מקרה שפלפל ג"כ בדברי הפלאה הנ"ל וכתב ג"כ בדברי הפלאה הנ"ל וכתב ג"כ דזה לא הוה באה מחמת הקרקע דכעת הוא ב"ח ות"ל שהרגשתי בכ"ז וישבתי לנכון: