שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (י״א)

ומה שהקשה מהריט"א דלשיטת הרמב"ם ודעימיה דשליח שויה ואי תפס השליח מפקינן מיניה א"כ לא הוה קנין גמור וא"כ מה מתמה הש"ס בנדרים דף מ"ח בקני ע"מ להקנות ומאן לימא לן בק"ס אי תפס לאו דידיה הוא והא הרשאה הוה ג"כ קנין אף דאי תפס מפקינן מיניה. לפענ"ד לק"מ דשאני הרשאה דאינו מקנה לו דבר חדש רק מה שלוה ממנו או הפקידו או גזל ממנו אבל לקנות קנין ע"י ק"ס שפיר מתמה הש"ס דאיך שייך קנין אי תפס מפקינן מיניה ומ"ש למעלה דלשמואל הו"ל המעות מתנה ודקדקתי כן ממ"ש רש"י דבמעכשיו הוה המעות מתנה. הנה הי' קשה לי דהא לרב לא הוה המעות מתנה גם במקדש אחותו מכ"ש כאן ומצאתי במהרי"ט אלגזי שם בדף צ"ה ע"ג בדפי הספר שהרגיש בזה ונהניתי וע"ש דמסיק דלשמואל ודאי המעות מתנה. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בתוס' ב"ק דף ע' בד"ה אמטלטלין דאין להקשות מההיא דבכורות דאע"פ שנתנו לכהן ע"מ להוציא דלא מסקי אדעתייהו שימות תוך שלשים שיכול להרשות אף במלוה שניתן להוצאה דהתם לאו ע"מ להוציא נתנו לו דהא קיי"ל כשמואל דהפודה בתוך שלשים דאין בנו פדוי. ראו עיני ושמחו דת"ל זכיתי לזה תיכף ומהתימה על התוס' בבכורות שהקשו וגם בב"ק שם באותו דיבור הקשו כן והרי לא ניתן להוציא והיה כפקדון וצע"ג. הן אמת דבלא"ה תמוה דהא הוה המעות מתנה לשמואל ובודאי ניתן ע"מ להוציא. ובאמת זה גופא תימה מ"ש דקי"ל כשמואל ות"ל דהקושיא היא אליבא דשמואל וכבר תמה בזה במהרי"ט אלגזי בדפי הספר צ"ו. והנה יגעתי ומצאתי כי בחידושי הרשב"א בשבועות דף ל"ד כתב בהדיא כן דלשמואל הוה כפקדון. הנה זכיתי לכוין בדעתי השפלה והנכאה לדעת רבותינו בעלי תוס' והרשב"א אשר הם גבוה מעל גבוה: