שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (י׳)

והנה בשנת תרט"ז ה' ויקרא למדתי מסכתא בכורות ובהגיעי לדברי התוס' הנ"ל תמהתי דהנה בדף מ"ז ע"ב פריך הש"ס ולכתבו הרשאה וכ"ת מתניתין שלא בהרשאה והא מוקמינן בבא בהרשאה וקשה לי טובא דהא התוס' הקשו דלל"ק דאף בלא כפרי' ל"מ הרשאה מא"ל וכתבו דמיירי במעמד שלשתן והיינו שלא בהרשאה דהא מ"ג הוא בדיבור בעלמא ושמואל דמוקי בבא בהרשאה הוא סבירא ליה כל"ב אבל לל"ק ל"צ להרשאה וכ"כ במהרי"ט אלגזי בבכורות שם בדפי הספר הוא דף צ"ד ויישב בזה קושית הגד"ת וא"כ מה מקשה והא בבא בהרשאה מיירי והא יש לומר דמיירי בלא בא בהרשאה וביותר יקשה דלמה לא פריך בפשיטות ניהו דמיירי שלא בהרשאה הא יכול להוציא מידם במ"ג וכמו כן קשה לתירוץ השלישי שחידשו התוס' דהיכא דשניהם ביחד ומצוים ליתן לאחר דמועיל אף בלא הרשאה וא"כ קשה גם כאן למה לא יצוו ליתן לאחר ובגוף קושית התוס' שהקשו והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלין וקשה טובא הא לל"ק דנהרדעי דוקא בהלואה לא כתבינן או בגזילה אבל בפקדון כתבינן כמ"ש התוס' בבכורות שם ובב"ק דף ע' וא"כ הרי באמת שמואל ס"ל דפודה בנו תוך שלשים יום דאין בנו פדוי ומוקי הש"ס בדף מ"ט מה דקתני מת בתוך שלשים יום דהיינו שהמעות בעין והיינו כשאמר לאחר שלשים יום וחל הפדיון לאחר שלשים וא"כ הוה המעות בתוך שלשים כפקדון ושפיר יכול לכתוב הרשאה וא"כ לשמואל לשיטתו אין מקום לקושית הש"ס והיא קושיא נפלאה. עוד יש להקשות בהא דבשני כהנים למה לא יחזירו והא קשה קושית התוס' להוי כתקפו כהן דמוציאין מידו וא"ל כיון דנתן בתורת מ"כ אין מוציאין והרי הט"ז סי' שכ"א ס"ק ה' מחלק דדוקא אם בשעת הפדיון היה חייב עכ"פ לכהן בזה אף שנתגלה אח"כ שאינו חייב א"י להוציא מידו אבל כל דהוה ספק בגוף הבכור אי שייך כלל לכהן שוב אף שנתנו לידו ונתגלה אח"כ שא"צ לתנו פטור ומוציא מידו וא"כ בשלמא לרב דאמר אף דנתעכלו המעות חל הפדיון א"כ ע"כ דחל למפרע ואז בשעת הפדיון נתחייב לכהן אבל לשמואל דעיקר החיוב לא הי' רק לאחר שלשים ואז נתגלה דלא חייב לו וא"כ פשיטא דבכה"ג תקפו כהן מוציאין מידו ולמה בנתן לשני כהנים לא יוציא והיא ג"כ קושיא גדולה ונפלאה. והנה נתיישבתי בדבר והנה מה שהקשיתי על התוס' דלל"ק אין התחלה לקושיא דהו"ל כפקדון. לכאורה רציתי לומר דגם לשמואל אינו מקרי פקדון וכל שנתנו לו לפדיון אף בתוך שלשים הוא ברשות כהן לכל מילי ורק דאם אתניהו בעיניהו בנו פדוי אח"כ ואם ליתניהו בעיני' אינו פדוי והמעות מתנה ואדרבא לשמואל לשיטתו כיון דידע שא"י לפדות בתוך שלשים כשיתעכל המעות ע"כ גמר ונתן לשם מתנה כדס"ל לשמואל במקדש אחותו. אמנם לכאורה נראה כיון דתקפו כהן מוציאין מידו וכיון דיכול להוציא מידו ע"י הרשאה דבכה"ג שנתברר שהיה ספק על גוף החיוב יוכל להוציא מידו שוב הו"ל כפקדון והיא קושיא נפלאה וא"כ שוב א"צ הרשאה. ובזה יש ליישב דברי התוס' שכתבו דשניהם ביחד יכולין להוציא מידם אף בלי הרשאה ולא נודע סברתם ובמהרי"ט אלגזי הקשה על סברתם מב"ב דף קע"ב. ולפמ"ש זו היא הסברא דכיון שבאמת תקפו כהן מוציאין מידו שוב אינו רק פקדון וא"כ יכולין להוציא מידו אף בלי הרשאה דאינו מקרי מוחזק כלל וא"כ דוקא במ"כ הוא כן ולא בשאר דבר. ובלא"ה יש לומר דדוקא מתנות כהונה שאינו מקרי מוחזק כלל מצד עצמו דהבעלים יש להם טה"נ לתתם לכל מי שירצו ואף דנתנו לו ועכ"פ מחשב כמכירי כהונה מכל מקום לא מקרי מוחזק ועיין ב"ב קכ"ד לענין בכור דל"ח מוחזק במכירי כהונה וא"כ שפיר יכולין להוציא בלי הרשאה. ובזה יתיישב קושית המהרי"ט אלגזי ודו"ק היטב.