שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ו (ח׳)

והנה במ"ש למעלה בסוגיא דע"ז דמשמרין אותה משעה שנוצרה אזכיר מה דהקשה אותי הרב מוה' עקיבא שלום ני' מק' טולטשין במדינת רוסיא מדי עברו פה בשנת תר"ח והי' שובת הרגל חג המצות דאמאי צריכין לשמור את אמה משעה שנוצרה והא ר"י אמר גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים נעקרת ובע"ז דף מ"ז ע"ב בד"ה כשנרבעו משמע דלר"י לא משכחת לה כלל שלא תעקר אף מיעוטא דאל"כ לא צריכי לומר גבול שלה הא משכחת לה בכה"ג שנרבעה בפחותה מבת ג' ואפ"ה לא נתעקרה וע"כ דלא משכחת לה שלא תעקר כלל וא"כ איך נחוש שמא נרבעה כלל. והנה לפום ריהטא רציתי לומר דזה דוקא לר"י אבל לר"א דחייש לרביעה ע"כ דס"ל דגם בפחות מג' לא נתעקרה דאל"כ שייך לומר נכרי חס על בהמתו שלא תעקר אבל באמת התוס' ביארו בהדיא בדף כ"ג ע"א ד"ה רבינא דכלהו אית להו שנויא דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר ורק דלענין קרבן יש לחוש טפי ע"ש שכתבו בהדיא דבפחותה מבת ג' שנים ודאי נעקרת ואח"כ הוה רוב שאינו נעקרת ולפעמים נעקרת אף ביותר מבת ג' וא"כ קושיתו עצומה מאד. והנה לחומר הנושא אמרתי דבאמת צריך ביאור הא דבתחלה קאמר הש"ס דמשמרין אותה משעה שנוצרה ופריך וניחוש דלמא רבעה לאמה ומשני דמשמרין לאמה והלא לא קאמר הכי ובאמת שאף אם נימא דחיישינן שמא לא נתעקרה אף בפחות מבת ג' שנים אכתי קשה למה הי' צריכין לשמור אותה משעה שנוצרה והלא הש"ס פריך וניחוש דלמא רבעוה לאמא דאמה ומשני כולי האי לא חיישינן וא"כ מה חששו לה משעה שנוצרה דאז לא הי' החשש עד שנולדה רק לרביעה דאמא דאמה וכולי האי לא חיישינן וע"כ צ"ל דהך משמרין לאמה משעה שנוצרה לא קאי על שעת יצירת האם רק משעה שנוצר הולד שלה בעודה במעי אמה הי' משמרין לאמה וא"כ שוב לא היה שום חשש כלל על הולד דהש"ס לא פריך רק דניחוש דלמא רבעוה לאמה מעיקרא. ולפ"ז נראה לי כיון דפחותה מבת ג' אינה יכולה להוליד ולד ולא משכחת לה שתהיה נוצר הולד וכדאמרו שם פחותה מבת ג' שנים מי קא ילדה ועיין ר"ש פ"א דפרה ראש הפרק שהקשה דהיאך משכחת לה פרה בת שתים אלמא דאף היצירה אי אפשר בהיותה בת שתים עד בת שלש ואף דיש לדחות עכ"פ יש לומר כן וא"כ שוב בשעה שנוצר הולד ע"כ היתה בת שלש ואם כן אז היו צריכין לשמור לאמה ולולדה אבל זה דוחק בתכלית הדוחק והנראה בזה דהנה באמת צ"ב הא דמשמרין אותה משעה שנוצרה כיון דלא קנאוה כמ"ש לעיל דמזה ראיה להרמב"ם דאסור לקנות עגלה ולגדל אותה עד שתהי' פרה ואם כן מה הי' מועיל השמירה ואיך יכולים לשמור פרה שאינה שלהם ומה מתיירא העכו"ם מהם ובפרט כי כבר אמרו אין אפטרופוס לעריות אף בחבוש בבית האסורים ועיין חולין דף י"א ובישראל שלא נחשדו על עריות ומכ"ש בעכו"ם שנחשדו ע"ז אז בזמן הש"ס ותקיף להו יצרייהו ובדבר שהי' בביתו ואין לישראל שום יד וחלק בזה ובפרט גבי דמא שהי' שר גדול וכסאו מוטלת בין גדולי רומי ומי יאמר לו דבר וצ"ל דכיון דבאמת נכרי חס על בהמתו שלא תעקר רק דלקרבן חייש ר"א דשמא מ"מ יצרו תקפו ולא חס על חשש כזה שוב היה סומך ר"א על השמירה וכל מה שהיו יכולין לעשות וז"ב. אמנם עדיין קשה היאך סמך ע"ז הא התוס' בד"ה יצרו תקפו הקשו דא"כ איך אמר רב נכרי חס על בהמתו והא אמרינן דיצרו תקפו והרי כ"ש הוא דהשתא פרה דדמיה יקרים חיישינן מכ"ש בשאר קרבנות וכתבו דאדרבא כיון דדמיה יקרים ועומדת למכר לישראל שוב לא חס דמוכר הפרה וסבור הוא להעלים רביעתו ואינו חושש כיון שיצרו תקפו ולפ"ז יקשה כיון דל"ש נכרי חס אם כן איך סמכינן על השמירה משעה שנוצרה הא קודם שילדה פרה אדומה שוב לא היתה עומדת למכר לישראל דלא ידע עדן אם תלד פרה אדומה ויכול לרבעה והשמירה ל"מ דלא שייך נכרי חס כיון שיצרו תקפו. אמנם צ"ל כיון דמשמרין את האם משעה שנוצרה אם כן ידע היטב הנכרי דישראל ממתינים ומצפים שוב יחוס על נפשו שלא ירבענה דלמא תלד פרה אדומה ובפרט כיון דמסיק הש"ס דמיירי במוחזקת ואם כן שוב הי' מועיל השמירה ומעתה לכך היו צריכין לשמור האם משעה שנוצרה כדי שלא ירבענה הנכרי ולא תלד עוד ולא יהיה להם פרה אדומה אבל כשישמרו אותה ידע הנכרי שמצפים שמא תלד פרה אדומה ושוב לא ירבענה אבל כל שלא ישמרו שוב גם הנכרי לא יחוש ע"ז וכיון דיצרו תקפו ירבענה ושוב לא נוכל לסמוך גם כשתלד דהא בשעה שנוצרה לא ידע הנכרי דתלד פרה אדומה וע"כ שמרו אותה משעה שתלד כדי שיחוש הנכרי על נפשו שלא ירבענה ויחוס על ממונו ושוב לא ירבענה כנלפענ"ד לחומר הנושא. והנה אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בחידושי ריטב"א שהקשה בהא דפריך וניחוש דלמא דבעה לאמה דהא אמרינן דבהמה הנרבעת נעקרת וכתבו דהאי על הרוב אבל יש בהמה שלא תעקר אף שנרבעה עכ"ל אם כן לק"מ וצ"ל כוונתו דאף דיש לאוקמא ביותר מבת שלשה מכל מקום אנן לא קי"ל כר' יוחנן ואף ביותר מבת שלשה תעקר וס"ל להריטב"א דלדידן דשוה בת שלש לפחות מבת שלש יש לחוש שנרבעה ולא נעקרה ועיין לעיל גבי ר' פדת דכתב הריטב"א דר' פדת לית ליה הך דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר והיינו דס"ל כיון דעל כל פנים על הרוב נעקרת אם כן למה ניחוש לר' פדת וע"כ דר' פדת לא סמך על זה דנכרי חס על בהמתו ולפ"ז י"ל דגם התוס' סבירא ליה כן. ומ"ש דר"פ גם כן ס"ל הך טעמא דנכרי חס היינו משום דעל פי רוב אינה מתעברת ונעקרת ואם כן הנכרי יחוש ע"ז שמא תעקר אבל לענין קרבן חייש דשמא לא חס ור"י ע"כ ס"ל דפחות מבת ג' בודאי נעקר דאם לא כן מה גבול יש לו ומה מחלק בין פחות מבת ג' לבת ג' ואם כן שוב אין מקום לקושית הרב הנ"ל דבאמת יש לחוש לר"פ דשמא נרבעה ולא נעקרה והדבר מוכרח שכן הוא כמ"ש הריטב"א ובאמת שדברי התוס' בע"ז דף מ"ו שכתבו וגבול יש לה כדאמרו בדף כ"ד הוא תימה דכיון דהך דר"י נדחה שם למה מוקי כר"י דעה הנדחית. וגם מה דחיק לה לאוקמא כר' פדת ואינך דס"ל דאף שעפ"י רוב נעקרו יש שאינה נעקרת וכמ"ש הריטב"א ודבריו מוכרחין.