ולפענ"ד נראה דבכל ענין מקרי מחוסר זמן שהרי או"ב מקרי מחוסר זמן ותורין ובני מנה כל שאינו ראוי להקרבה נקרא מחוסר זמן וה"ה בזה. אך יש לדחות דכל דאסור להקריבו פשיטא דנקרא מחוסר זמן והמלמ"ל מסופק דאפשר בידוע שכלו לו חדשיו מותר להקריבו ג"כ ולא מקרי מחוסר זמן כלל וצ"ע עכ"פ מ"ש נראה ברור דבכה"ג לא נכשר אף בעוף שהרי הרב אומר כן בהדיא בה"ט וז"פ לולא שמצאתי במרכבת המשנה פ"י מרוצח ה"ב שם דבע"מ ואינו מן המובחר ומחוסר זמן כשרים בעופות. ובמחכ"ת אחרי שהי' לפניו דברי הרמב"ם בהפרק הלז איך לא ראה מ"ש שם בה"ט גם לענין אינו מן המובחר דבריו צ"ע ושגגה יצא מלפניו במחכ"ת. ואגב אזכור מה שראיתי שם בסופו שתמה על הר"ש פי"ד מנגעים במשנה ה' שכתב ומההיא דרשא לא מצינו למילף שיהיה מחוסר אבר פסול דא"כ כל המומין נמי וקי"ל דאין מומין פוסלין אף בחטאת העוף והיינו דאין תמות בעוף ותמה המרכבת שם דלפי פירוש הר"ש דמכשיר ומכפר היינו צפורי מצורע ועגלה ערופה והרי עגלה ערופה אין מום פוסל בה כמבואר בסוטה דף מ"ז בהדיא במשנה שם וניהו דמחוסר אבר פסול בעגלה ערופה כמבואר בירושלמי בסוטה שם ועיין כ"מ פ"י מרוצח ה"ב שם אבל מומין ודאין אינו פוסל וא"כ אף דילפינן מכשיר ממכפר לא הי' מקום לפסול מומין דגם מכפר אינו פוסל ע"ש ובאמת שתמיה גדולה היא על מאור עינינו הר"ש ולגודל חומר הנושא אמרתי דהנה באמת פריך הש"ס שם דיהי' עגלה ערופה פוסל במומין מק"ו ומשני דמיעט הכתוב בה בפרה אדומה בה ולא בעגלה ערופה ולפ"ז כיון דבאמת כל שהיא קדשים מהראוי לפסול אף במום כקדשים א"כ כל דיליף מכשיר ממכפר שיש לו למכשיר דין קדשים ופסול במחוסר אבר כמו מכפר ניהו דבמכפר גזירת הכתוב שאינו פוסל במומין אין לך בו אלא חידושו דבכל הקדשים פוסל מומין ואף במכשיר כל דגלתה התורה שדינו כמכפר ממילא דין קדשים לו ופוסל אף במומין כנלפענ"ד לחומר הנושא וצע"ג. אחר שכתבתי כ"ז למדתי במס' מעילה דף י"ב בהא דפריך אלא לרבנן מ"ש ממחוסר זמן אמרי מחוסר זמן מידי דהוה אבע"מ וכו' וכפי הנראה מחלק הש"ס דבעוף לא שייך מחוסר זמן וכפי שרציתי לחלק למעלה ולזה רמזו התוס' בדף י"א שם ד"ה מפני וצ"ע על המלמ"ל שלא זכר זאת ועיין מלמ"ל פ"ב ממעילה הט"ז ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ו (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
