שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ו (י״ח)

והנה בשנת תרכ"ג עיינתי בחגיגה דף כ"ה אר"א שונין אין הקדש ניצל בצמיד פתיל והתניא אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל מאי לאו הא קדש ניצל לא הא מים שאינם מקודשים ניצולים בצמיד פתיל. והנה בראשית ההשקפה עמדתי מרעיד דלמה פריך מברייתא ולא פריך ממשנה שלימה פי"א דפרה משנה א' החטאת אין ניצלת בצמיד פתיל ולא עוד דשם מפורש בסיפא דמים שאינם מקודשים ניצולים בצמיד פתיל ולמה מקשה מברייתא וגם קשה לי דכפי הנראה בתוס' חגיגה שם ד"ה שונין הא דהקדש אין ניצול בצמיד פתיל הוא חומרא דרבנן והרי חטאת דאינו נצול בצמיד פתיל הוא מה"ת כמ"ש הרמב"ם והרא"ש במס' פרה מדכתיב במקום טהור ושם אינו מקום טהור וא"כ מה מקשה שם מחטאת הא קדש ניצל ומה קושיא הא חטאת אינו ניצל מה"ת וקדש אינו רק מעלה דרבנן ועיינתי בטורי אבן שם בחגיגה ומצאתי כל ההערות אבל נדחק מאד. ועיינתי ברמב"ם פי"ד מפרה הג"ד ומשם מבואר שרבינו משוה קדש לחטאת ומים המקודשים לגמרי דגם בקדש מדאורייתא אינו ניצל בצמיד פתיל שהרי אחר שהביא אפר ומים המקודשים כתב וכן אוכלין ומשקין של קדש ואח"כ כתב שמים שאינם מקודשים נצולים בצמיד פתיל ומשמע דאוכל קדש הוא שוה בשוה לחטאת ומים המקודשים. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה שונין ע"ש ומיושב קצת מהקושיות ולכך שפיר מקשה מחטאת על קדש דשניהם שוים. ובזה מיישב מה שהביא מהברייתא ולא מהמשנה דבמשנה היה מקום לומר דהיא מדאורייתא וכדדרשו בספרי במקום טהור ולכך באמת מים שאינם מקודשים ניצולים דע"ז לא קאי במקום טהור ולכך מביא מברייתא דשם לא מסיים דמים שאינם מקודשים ניצולים ולהס"ד הוה ס"ל דגם מים שאינם מקודשים אינם ניצולים וא"כ ע"כ אינו משום מקום טהור ורק חומרא דחטאת היא ושפיר מקשה הא קדש לא אף מדרבנן וע"ז משני הא מים שאינם מקודשים לא וא"כ ממילא הדרן לדוכתא דקדש אף מדאורייתא אינו ניצול כמ"ש הרמב"ם שכללן בהדדי. ומן האמור תמהתי על מה שמצאתי בפנים יפות להגאון בעל הפלאה ז"ל פרשת בשלח במ"ש צנצנת אחת ופירש"י של חרס והיא תמוה דמנ"ל שהוא של חרס. ואמר הוא ז"ל דהכוונה דבאמת לכך לקחו כ"ח דחשו שמא יטמא המשכן בטומאת מת כמו בנדב ואביהו וכמו דחשו בשלחן שהי' של פרקים כדי שיוכלו לטבול אותו אבל אוכל אין לו טהרה במקוה לכך לקחו כ"ח והי' בצמיד פתיל ומציל באהל המת ובאמת שדפח"ח. אמנם כיון שהיה מונח בארון ונעשה קדש והוה דומיא דחטאת דכתיב במקום טהור וא"כ בודאי אינו נצול בצמיד פתיל וכ"כ דזה מה"ת וא"כ נסתר דבר זה. ואני אמרתי בזה דבר נחמד דהנה אמרו בנדה דף י"ט דהשלג נטמא מקצתו לא נטמא כלו נטהר מקצתו נטהר כלו ומקשה הא גופא קשיא כיון דנטמא מקצתו לא נטמא כלו היכא משכחת נטהר כלו ומשני כגון שהעבירה על אויר התנור דהתורה העידה על כ"ח ואפי' מלא חרדל וכתבו התוס' דגם אוכל דאינו מקבל טומאה פחות מכביצה הדין כן. ולפ"ז קשה לי היאך משכחת לה טומאה כלל במן הא התורה העידה עליו שהי' דק ככפור ופירש"י קלא"ש וגלד דק הי' מלמעלה וא"כ לא היה מקבל טומאה דאינו כביצה בבת אחת. אמנם באמת כתוב בתורה צנצנת אחת והוה כמו דכתיב כף אחת התורה עשה לכל מה שבכף אחת וא"כ נצטרף כמו בכ"ח באויר שמצטרף ועיין חולין דף כ"ד ובתוס' שם. ובזה נראה לי דהי' מועיל בכ"ח צמיד פתיל דאף דאין צמיד פתיל מציל היינו במקום שהי' יכול לקבל טומאה אבל כאן שאינו מקובץ ביחד בכביצה רק שע"י שעשה התורה כף אחת וכל מה שבכלי אחת אבל כל שהי' בצמיד פתיל ואינו מונח תחת האהל בכה"ג שלא יהיה נחשב כאחת זה מציל הצמיד פתיל כנלפענ"ד והוא ענין נכבד ודו"ק ועיין בספר גור ארי' מ"ש על רש"י הנ"ל דיצא לו מדכתיב למשמרת ובכ"ח כתיב למען יעמדו ימים רבים ובמח"כ זה אינו דשם לענין שלא יתרקב החרס מעמיד אבל כאן שלא חשו להרקבה כ"ח ג"כ אינו לימים רבים דיוכל להשבר ובאמת כיון דכ"ח המוקף צמיד פתיל מטמא בהיסט א"כ עדיין אינו למשמרת שיוכל להטמא בהיסט הזב ואף דזב וזבה אינן יכולים לכנס להר הבית מכל מקום זה כשהוא בקדושתו אבל כשנטמא באהל המת אפשר שהי' יכולין לכנס מיהו כל הטעם דמטמא בהיסט כתבו התוס' בשבת דף פ"ה שסופו להפתח אבל כאן שהי' למשמרת ואין סופו להפתח טהור ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' קל"ז ודו"ק ועיין מנחות דף צ"ה. והנה במ"ש למעלה דכל דצריך צירוף שוב צמיד פתיל מציל נראה לי להסביר הדבר ביותר דבאמת כל הטעם דצמיד פתיל אינו מציל בקדש הוא משום דקדש שהוא טהור ומקודש ביותר כל שיש טומאה לא יחוץ הצמיד פתיל ומרגיש תיכף הטומאה לפ"ז נראה לי דזה דוקא אם הדבר בעצמו יש בו שיעור לקבל טומאה וא"כ שוב אין חוצץ אבל כאן דכל אחת בפני עצמה אין בו כדי שיעור רק ע"י שהקדש מצרף א"כ כל שנחלש הקדושה שוב אינו מצרף להיות קדש דממנ"פ אם אתה מחשבו לקדש ע"כ שלא קבלה טומאה דאל"כ עכ"פ נתקלקל הקדושה ודו"ק היטב: