שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ו (ט״ו)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה במ"ש למעלה בדברי רש"י בסוכה דף כ"א שלא היה להם חלל טפח וע"ז הקשה לשיטת התוס' דאף ביש חלל טפח מכל מקום מטמא כל סביביו אם כן מה הועילו במה שאין חלל טפח מכל מקום מטמא כל סביביו ונדחקתי לעיל וכעת ראיתי דלפמ"ש הפ"י בברכות דף י"ט ע"ב בתוס' ד"ה רוב ארונות יש בהם חלל טפח שם האריך הפ"י לבאר דלשיטת רש"י כל שיש חלל טפח אינו מטמא כלל מדאורייתא ואם כן לא חשו לתקן טומאה דרבנן רק טומאה דאורייתא ובפרט שאינו רק טומאת התהום אם כן לא חשו לספק טומאה דרבנן ולכך שפיר כתב רש"י ומהתימה על הפ"י שלא נסתייע מדברי רש"י אלו לא בברכות ולא בסוכה שם ולשיטת הרמב"ם דקבר מטמא כל סביביו כל שיש בו חלל טע"ט כמ"ש בפ"ז מט"מ הלכה ד' והוא מן התורה ועיין תשב"ץ ח"ג סימן ב' צ"ל דכאן אינו רק מפני קבר התהום שאינו רק ספק כל שיש חלל טפח ואיכא הפסק ובנוי למעלה ע"ג כיפין לא טמא וצ"ע בזה. והנה בדברי המלמ"ל פ"ג מאיסורי מזבח הלכה ח' שהבאתי למעלה שכרכר אי שייך איסור במחוסר זמן להקדיש הנה בשנת תרט"ו כ"ה אדר למדתי במס' מעילה דף י"ב ותמהתי על הבקי העצום הזה שלא הביא דברי הש"ס במעילה י"ב אחרי שהביא דף י"א ובדף י"ב מבואר בהדיא דאמרו אלא לרבנן מ"ש ממחוסר זמן וע"ש ברש"י דמבואר דמותר להקדיש מחוסר זמן ויליף מבכור הן אמת דדברי רש"י תמוהין דאדיליף מבכור נילף משאר קדשים דאסור להקדיש מחוסר זמן כמבואר בבכורות דף כ"א ועיין תוס' שם דאף ר"ש מודה בשאר קדשים והיא תימה גדולה לפענ"ד וצ"ל דרש"י ס"ל כמ"ש התוס' בתמורה דף י"ט ע"ב דבדיעבד כשעבר והקדיש קדוש אף בשאר קדשים ע"ש והקשה בש"ס דא"כ מהראוי למעול כל שהקדיש אף שהוא מחוסר זמן וזה שאמר הרמב"ם שם דהמקדיש מחוסר זמן כאילו מקדיש בע"מ והיינו כמו שכתבתי בש"ס כאן מחוסר זמן מידי דהוה אבע"מ. ולולא דמסתפינא לחדש דבר חדש ולפרש פירוש אחר שלא כפירש"י ותוס' הייתי אומר דהש"ס פריך להיפך דלרבנן הוה מחוסר זמן ובשאר קדשים לא חל הקדושה ואמאי קאמר דלא נהנין והרי מותר להנות כיון דלא חל הקדושה כלל וע"ז משני דמחוסר זמן הוה כבע"מ דיש לו פדיון והיינו דעכ"פ כל שהקדישו קדוש כמו שכתבו התוס' בתמורה י"ט אבל תורים ובני יונה לא מקרי מחוסר זמן כלל והיינו כמ"ש לעיל דבתורים ובני יונה לא שייך כלל מחוסר זמן דהא אין תמות בעופות ולכך לא נהנין ומה דלא מועלין הוא כמ"ש למעלה דכיון שהם בגדר תורים ובני יונה לא שייך לומר דלא הוה מחוסר זמן דהרי מ"מ מחוסר זמן עד שיהי' נקראים תורים ובני יונה. אבל זה אינו במשמע הלשון וגם יהי' היפוך הס"ד מהמסקנא לגמרי דבס"ד ס"ל להש"ס דלא חל כלל הקדושה וכמו מחוסר זמן דלא חל הקדושה כלל ואחר כך מסיק להיפך דמחוסר זמן הוה כבע"מ וחל הקדושה ותורים ובני יונה שאני וע"כ פשטת הסוגיא מורה כפירש"י דמחוסר זמן יכול להקדיש ואף אם נימא דאסור להקדיש דלא קיי"ל כר"ש מכל מקום בדיעבד קדוש וכמ"ש לפרש וע"ז מחלק דזה הוה כבע"מ דיש לו פדיון משא"כ תורים ובני יונה דלא חל כלל הקדושה וכמ"ש ועכ"פ הרמב"ם דסתם לענין הקדש מחוסר זמן וגם בתורים וב"י לענין הקדש הוא תמוה וגם דברי רש"י תמוה דזה לר"ש בלבד ורבנן פליגי ע"ז ודברי המלמ"ל גם כן תמוה שלא הזכיר מזה כלל וצע"ג:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.