שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (ח׳)

ולפ"ז נראה לפענ"ד דכשם שאם הי' נ"ט בר נ"ט קודם הפסח אמרינן דשמו עליו כמו כן אם הי' נ"ט בר נ"ט לאחר הפסח אם נימא דגם בתערובות קניס הרי שמו עליו ומה בכך שהוא טעם קלוש הא מ"מ שם חמץ עליו ואם הי' בעין הי' קנסא קניס ולפ"ז גם כשהוא בששים שאז אין טעם מורגש בו מכל מקום כל שהוא קנסא קניס א"כ מדרבנן עדן שם חמץ עליו ושמו עליו ושוב אף שאין בו טעם מכל מקום אסור במשהו כמו שהי' וזהו דפריך והא קנסא קניס ועדיין שם חמץ עליו וכמו שהיה במשהו כן גם לאחר פסח הוא כמו שהיה ול"ד לכל איסורים דבטל בששים דשם כל שיש ששים אין טעם מורגש ולא שייך לאסור דכל איסור כל שלא עמד טעמו בו אינו אוסר אבל חמץ בפסח אסור במשהו וא"כ גם כשקנסו לאחר הפסח ואמרו דאסור א"כ מדרבנן עדיין שם חמץ עליו ול"ש ביטול וכעין מ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ו דכל דהחמץ צריך ביעור מדאורייתא וחז"ל תקנו שלא מועיל אותו הביעור שוב אסור מן התורה וה"נ י"ל בדרבנן כל דרבנן תקנו דיהיה אסור אף לאחר פסח א"כ עדיין שמו עליו ואסור במשהו כמו שהיה וע"ז משני דהיכא קניס דוקא כשהוא בעיניה ולא בתערובות ולכך בטל בששים וא"כ עכ"פ ששים צריך ודי שלא קנסו שיהיה במשהו וז"ב. ובזה מיושב כל קושיות המג"א דמ"ש דאפילו לר"י כל שיש ששים מותר דהכי יהי' עדיף משאר איסורים לק"מ דלר"י דס"ל דחמץ לאחר פסח אסור מן התורה פשיטא דאסור אף במשהו מדרבנן כמו בפסח דעדיין שמו עליו משא"כ לר"ש כיון דאינו רק קנסא לא שייך שיקנסו יותר מששים. וגם מ"ש דכמו דחמץ לפני הפסח אחד שש דהוא בששים אף דאסור מן התורה מכ"ש לאחר פסח.