שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (ג׳)

הנה יפה תמהת ומצאתי בשו"ת ת"ץ סי' כ"ג שתמה כן אך לפענ"ד כוונת המג"א לדברי הר"י קורקוס הובא בכ"מ פ"א מאה"ט שכתב לחלק דבלח בלח כיון שנמחה אף במשא אינו מטמא שהכל נתערב משא"כ ביבש ביבש שכל אחת עומד בפ"ע ע"ש בהלכה י"ז וה"ה כאן כל דהוה לח בלח לא שייך כאן שעובר על ב"י דהא הכל נתבטל משא"כ ביבש ביבש דעומד בפני עצמו עובר בב"י. אך לפענ"ד עדן יש לפקפק דשאני התם דכל הטעם דטומאת משא הוא בשביל שנושא ביחד הטומאה וכל שכבר נמחה אינו ניכר הטומאה כלל אבל כאן מה בכך שנתערב סוף סוף הרי יש כאן חמץ ואף שאינו ניכר עובר בב"י וב"י ולא גרע ממטמון בבורות דעובר ותדע שכן הוא דבאמת צ"ב גוף דברי הרמ"ך דמה בכך שיש כאן כזית מעורב והא אף בטומאת משא כל שנמחה ואינו ניכר בטל כמ"ש הר"י קורקוס וע"כ צ"ל דתסברא היא דש"ה דכל שאינו ניכר האיסור אינו נושא אותו אבל כאן סוף סוף הוא בביתו וא"כ דברי המ"א תמוהים. אך נראה דהנה באמת המג"א סי' תמ"ב ס"ק א' הביא דברי הרמ"ך הנ"ל וכתב דבמין במינו שבטל ברוב מן התורה שפיר מותר לשהותו אבל בשא"מ ניהו דלא לקי כל שאינו כזית בכא"פ אבל עובר בב"י דהוא מצורף ממילא וגם שם תמהו כלם דמה נ"מ בין מב"מ לשא"מ סוף סוף מדרבנן לא בטל ברוב ואף דבטל מן התורה מ"מ יש כזית בצירוף ועיין בת"ץ שם וביערת דבש ח"ב בדרוש שם בסופו מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה עפ"י מה ששמעתי בשם כבוד אבי זקיני הרב הגדול מוה' יצחק נאטהנזאהן זלה"ה שאמר בביאור הדבר דכתבו הפוסקים דב"י לא שייך בחצי שיעור ואמר דבאמת שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הן ברשותו ואחד מהם חמץ וא"כ כ"ז שאינו רק חצי שיעור לא שייך לומר דחזי לאצטרופי אם יהיה לו עוד ח"ש דלע"ע אינו שלו ואטו נימא דחזי לאצטרופי אם יקנה עוד חמץ דלע"ע אינו ברשותו כלל וכמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ה דלא שייך הואיל דאטו אם יקנה חמץ נימא הואיל ע"ש וא"כ ה"ה כאן דלא שייך חזי לאצטרופי בזה ודפח"ח. ולפ"ז נראה לפענ"ד דלכך במב"מ כיון דמה"ת בטל ברוב א"כ ממנ"פ לא שייך איסור ב"י דאם נימא דבטל שוב לא שייך ב"י דכל דמותר באכילה איך שייך ב"י הא כל שהותר לאכול אינו מצווה לבער וע"כ צ"ל דמדרבנן לא בטל והנה במב"מ באמת לה שייך טעם רק דגזרו אטו אינו מינו ולפ"ז עכ"פ לא שייך ב"י דבאמת כעת אינו ברשותו דמדרבנן אסור וא"ל דעשה הכתוב כאילו הן ברשותו דהא לע"ע במינו ודאי לא עשה הכתוב כאלו הן ברשותו דבמינו באמת מותר באכילה ול"ש לומר שיעבור עליו רק דגזרינן אטו שא"מ וא"כ זה שייך לענין איסור אכילה אבל בב"י לא שייך זאת דעכ"פ לע"ע אינו ברשותו דמב"מ לא אוקמא ברשותו אבל בשא"מ שפיר אמרינן ניהו דליכא כזית בכדא"פ אבל עכ"פ יש כאן כזית מעורב וז"ב. ומעתה גם כאן זה החילוק שבין לח בלח דבלח בלח לא שייך לומר דחוזר וניעור דמה בכך הא כל שנתבטל מקודם הפסח שוב אף דאם נימא דבפסח אוסר במשהו הא עכ"פ אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו דהא כבר נתבטל ומה עשה הכתוב כאלו הן ברשותו הא כבר נתבטל ונשבת אבל ביבש ביבש דאיתא בעין שפיר עשה הכתוב כאלו הן ברשותו דבשלמא אם כבר נתבטל מה יהי' נחשב ברשותו. וע"ד הפלפול נראה לי בכוונת המג"א דבר חדש דהנה המעיין בסוגיא דביצה דף ל"ח דמחלק הש"ס בין ממונא לאיסורא דממונא לא בטיל ואף בממון שאין לו תובעין ולפ"ז לענין ב"י דבאמת אינו ברשותו של אדם ועשהו הכתוב כאלו הן ברשותו ואם כן לענין שיתבטל הו"ל ממונא של אחרים דהפקר לכל הוא ולא שייך ביטול דממונא לא בטל וניהו דלענין איסור אחשבה התורה כשלו היינו שיעבור עליו אבל איך יבטל ממונו של אחרים דהתורה הפקירתו וגם הוא בעצמו הפקיר חמצו וגם עכו"ם יכולין לזכות בו או ההקדש וכדומה וא"כ איך יבטול ולכך מין בשא"מ לא שייך ביטול אבל מין במינו דבטל ברוב ולא שייך טעם וא"כ לא שייך כאן ממונא לא בטיל דהא אינו מרגיש הטעם כלל וכמו דמחלק הש"ס בביצה שם לר"י להיפך דמין במינו לא בטל ומכ"ש להיפך לדידן ודוק היטב. ובמ"ש למעלה יש לומר דזהו מה שאמרו בפסחים דף ל' כי קניס ר"ש בעינא אבל ע"י תערובות לא והיינו בתערובות שנתערב קודם הפסח או באמת דלא עבר על ב"י כל שהיה ששים דנתבטל אבל בנתערב לאחר פסח צריך ששים דעכ"פ עבר עליו הפסח כשהוא בעין ומיושב בזה דברי הטור שפסק בסי' תמ"ז דצריך ששים והמג"א תמה עליו ולפמ"ש אתי שפיר ובלא"ה יש לומר דמהראוי שלא יעבור על ב"י בלח בלח דלא שייך לומר דהוה במשהו דכל הטעם דהוא במשהו הוא דהוה דבר שיל"מ משום דמותר לאח"פ והיינו דאף דר"ש קניס כל שהוא בתערובות לא קניס וכמ"ש הר"ן בפרק כ"ש בהדיא ולפ"ז אם נימא דעובר על ב"י שוב לא שייך דבר שיל"מ דהא צריך ביעור ולא יהיה מותר לאח"פ וז"ב. ובזה מיושב קושית המג"א בהא דפריך הש"ס והא קנסא קניס ר"ש וקשה לשיטת הטור דרבא מיירי באיכא ששים היאך ס"ד דיקנה יותר מששים ודיו שיהיה כמו שאר איסורים ובששים סגי והיא תמיה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דהוה ס"ל דאף בתערובות קניס הכי אזלא קושית הש"ס דאמאי בזמנו בכ"ש דהא הוא לא ס"ל כרב דכל איסורים במשהו וע"כ משום חומרא דחמץ ולפ"ז לשיטת הפוסקים דלכך חמץ במשהו דהוה דבר שיש לו מתירין כיון דקנסא קניס ר"ש וא"כ לא הוה דבר שיל"מ וכמו שהקשה הר"ן וע"ז משני דבתערובות לא קניס ושפיר מקרי דבר שיל"מ אבל לאחר זמנו בנו"ט כשאר איסורין ומיושב קושית המגן אברהם ודוק: