שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (י״ג)

עכ"פ מה שהרמב"ם אמר דבשא"מ גזרו אטו מינו ולפמ"ש נהפוך הוא דבא"מ מהראוי יותר לומר דהוה דבר שיל"מ דהא מותר לאחר הפסח דלא קניס ר"ש בתערובות משא"כ במינו דאף דבאמת לא קניס ר"ש בתערובות אף במינו עכ"פ בא"מ מסתבר טפי. והנ"ל בזה דבר חדש דבא"מ אף המרדכי והסמ"ק שחולקים על הרמב"ם כאן מודים דכל טעמם דלא חשיב דבר שיל"מ דיחזור ויאסר לשנה הבאה ועש"ך סימן ק"ב ולפי זה בא"מ דלא יחזור ויאסר לשנה הבאה שוב הו"ל דבר שיל"מ דהא כבר נתבטל במציאות אבל במב"מ דיחזור ויאסור לשנה הבאה דהא אין לו ביטול לשנה הבאה דהא באמת איתא במציאות ואחד מחזק את חבירו וכל שמגיע שנה הבאה יאסור עכ"פ שוב יש לו במציאות דהא באמת שבהגיע לשנה הבאה שוב יאסר ולא מקרי דבר שיל"מ. ולפי זה יש לומר דגם הרמב"ם ס"ל כסברת המרדכי דלא מקרי דבר שיל"מ כיון שיוכל לחזור ולאסר לשנה הבאה ורק דס"ל כיון דבא"מ לא יחזור ויאסור לשנה הבאה שוב הו"ל דבר שיל"מ ואף דבא"מ לא שייך דבר שיל"מ הא בחמץ אסור משום כל מחמצת ואם כל שיש בו מחמצת אסרו חז"ל במשהו ואם כן ממילא במב"מ דהוה באמת דבר שיל"מ ניהו דיחזור ויאסור לשנה הבאה מכל מקום אדרבא גזרו מב"מ אטו שא"מ וכל מחמצת בכלל בין מב"מ בין שלא במינו ושלא במינו לא יחזור ויאסר לשנה הבאה ושייך דבר שיש לו מתירין אף דבשלא במינו לא גזרו כאן גזרו דכתיב כל מחמצת ומב"מ יש לו מעלה דשייך ביה דבר שיל"מ ולכך גזרו על הכל וזה ברור ודוק היטב. ובזה גלותי היום חרפת הנהק"כ שחידש בסימן צ"ב דלשיטת הרמב"ם דחמץ נאסר משום דהוה דבר שיש לו מתירין שלא במינה לא נאסר והדבר תמוה וכראותי כן תמהתי דהא אף שלא במינו כתב הרמב"ם דחמץ אסור משום כל מחמצת ומצאתי במנחת יעקב שנתעורר בזה בכלל ל"ט ובתשובה כתבתי בזה וביותר תימה על המג"א שהביא בסי' תמ"ז דברי הנקה"כ בס"ק מ"ם ותמה עליו דאנן קיי"ל דחמץ בפסח לא מקרי דבר שיל"מ וכמ"ש ביו"ד סימן ק"ב וזה אינו תימה כ"כ דהוא כתב בנקה"כ הנ"מ אליבא דהרמב"ם אבל ביותר הו"ל לתמוה דגם בא"מ שייך דבר שיל"מ בחמץ ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת הנקה"כ מפרש דברי הרמב"ם כמ"ש וא"כ יש לומר דבאמת לפי מה דקיי"ל כהמרדכי דלא מקרי דבר שיל"מ משום שחוזר ונאסר וא"כ בשלמא במב"מ דבעצם היא דבר שיל"מ לאחר הפסח רק שיחזור ויאסר לשנה הבאה י"ל דלא ס"ל להרמב"ם כן דהא עכ"פ הוא דבר שיל"מ לאחר הפסח אבל בא"מ ממנ"פ לא מקרי דבר שיל"מ דאם אתה אומר דלא בטל דהו"ל דבר שיל"מ ויש בו משהו שוב יחזור ויאסר לשנה הבאה דל"ש לומר דאינו במציאות כלל דזה אינו דהא כל שנאסר כלו שוב הוה במציאות וממנ"פ לא מקרי דבר שיל"מ ובשלמא במב"מ לא משגחינן כלל למה שיחזור ויאסר דעכ"פ יותר הוה מותר דלאחר פסח כל השנה היא מותר. ויש להמתיק הדבר דהנה הר"ן כתב בנדרים דף נ"ב דהטעם דהוה דבר שיל"מ משום דמב"מ באמת אחד מחזק את חבירו ולא בטל רק דרבנן ס"ל דכיון שזה איסור וזה מותר אינו מב"מ מצד איכות ולפ"ז דהוה דבר שיל"מ שוב יותר קרוב להיות מב"מ אם בכמות אם באיכות משא"כ בא"מ הרי אינו שוה בעצמות הענין ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דמש"ה לא שייך לומר דמכל מקום חוזר ונאסר לשנה הבאה דזה אינו כיון דעכ"פ כל השנה כלה הוא מותר ורק כשיגיע שנה הבאה יאסר א"כ עכ"פ קרוב להיתר טפי מלאיסור ולפ"ז זהו במינו דבעצם הם שוים משא"כ בא"מ דבעצמותו חלוק לא מקרי דבר שיל"מ דהא יחזור ויאסר מה תאמר דמכל מקום קרוב טפי להיתר מלאיסור הא לעומת זה יותר מסתבר לומר דהוה מבא"מ דהא חלוק בעצם. ובזה מיושב היטב דברי הנקה"כ דבשלמא הרמב"ם דלא ס"ל כלל סברת המרדכי דלא מקרי דבר שיל"מ כל שחוזר ונאסר א"כ שפיר מקרי דבר שיל"מ אף שלא במינה דניהו דאינו שוה בעצם מ"מ אתרבאי מצד כל מחמצת אבל לדידן דקי"ל כהמרדכי א"כ ניהו דלא שייך כאן הסברא דהא מכל מקום מסתבר וקרוב יותר להיתר והו"ל מב"מ זה במב"מ משא"כ בא"מ וצדקו דברי הנה"כ ומיושב קושית המנחת יעקב וגם קושית המג"א דניהו דלא קי"ל כהרמב"ם היינו בא"מ דבזה מסתבר טפי סברת המרדכי אבל במב"מ קי"ל כהרמב"ם ודוק היטב ועיין ש"ך סי' ק"ב סקי"ג י"ד ותראה איך נראה מתוך דבריו דגם הוא הבין דמב"מ קי"ל כהרמב"ם ובא"מ קי"ל כהמרדכי. הנה יצאתי מגדרי והארכתי מענין לענין באותו ענין ועכ"פ בזה נראה לי ליישב דברי הטור דמכאן ראיה ברורה לדבריו דהטור פירש דלכך לא קנס ר"ש בתערובות משום דבזה מבערו והיינו כשיש ששים וכמ"ש ולפ"ז בהס"ד דלא ידע זאת וס"ל דבזה אינו מקיים מצות השבתה דהא מכל מקום יאכל כל החמץ ואם כן שפיר מקשה דאיך שייך לומר דמותר ומשמע דכל שנתערב מותר להוסיף עד ששים והא קנסא קניס ושוב אסור דא"כ מה הועילו בתקנתם וע"ז משני ה"מ בעיני' אבל בתערובות לא קניס דהא מקיים מצות השבתה בזה ודוק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים. שוב ראיתי במג"א סי' תנ"א ס"ק א' שמבואר סברתי דכל דהוה במשהו לא שייך ב"י וגדולה מזו מבואר שם דבכלי אף שאין בו ששים כיון שאינו ניכר ומצוי לא עבר ומכ"ש בששים שאבד מציאותו ודוק ועיין ב"ח סי' תס"ז הובא במג"א ס"ק ד' דמשמע מדבריו דגם במשהו עובר בב"י והנה המג"א לא הסכים לזה בסי' תמ"ז.